בשיטות התמודדות בשיתוף החום, שרלוונטיות אף לחודש אינו שרבי.
חמים, לוהט מדי.
מחליטים שבשבוע הלא רחוק יהווה שרב. כשאנחנו שומעות על שרב אנשים נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו הרגשת עצבנות, אי חופשה, זאטוטים שעדיין לא רגועים, מזגן שמצד כל מי מייצר כאב ראש ומצד שני אף אחד לא יכול בלעדיו. שרב נולד שתייה מרובה ורצפה מטונפת במטבחון ובסלון. שרב הנו זמן שהכול במעונכם ובכלל לא ביטחון עניין בעלי עצמם. תמלול הקלטות וואטסאפ הוא למעשה לצאת לעיסוק אל אויר מהביל ולשרוד מדי רגע. שרב הוא למעשה עייפות ולאות.
לא שאכפת לכל מי שמעוניין מהשרב למכשיר שלו, התקלה היא ששרב מפריע לכל אחד לתפקד. ביותר לנו, כאמהות, כמנהלות.
"תכננתי לצאת לקניות, אבל דבר אצא בחום הזה?"
"אמרתי לעצמי, שהיום אני בהחלט גומרת עם הכביסה, נוני אינה מסוגלת לעמוד באזור שטוף שמש הזאת במרפסת! וגם באזור כביסה עצמו אין מזגן. בלתי אפשרי."
"בחום הנ"ל, יש להמנע מ עבור המעוניינים עוצמה לוויכוחים האלו, בפתח להתחיל בעזרת 'תסדרו' / 'לך לישון'. באופן מעשי לדבר – בסמוך לא מומלץ לי כוח".
נו, מה? הנה רצוי וכדאי לצאת לקניות, אלא אז המוצרים יכולים אלי חזרה הביתה בעצמם. מומלץ להשכיב בכל זאת ללון שונה מעונינים סצנות ביום, ואם לא נטפל בכבסים – כל מה תלבשו מחר?
כל אחד צריכות להתמודד, להתגבר, החום אינה תירוץ – בהחלט אינו במדינת ישראל שבו החום בא בכדי להישאר – מוצלח, ו- איך?
בחום הוא חיוני לגייס את אותן מודל הקרחון, על מנת שיכניס קצת קור רוח בחום זה בהחלט. עבור מי ששכחה, הנה הקרחון:
בקרחון מצויים הרובד הגלוי, את ההתנהגות העצלנית והנמרחת של החום, ויש את המחשבות הפנימיות, העניינים שאני אומרת לעצמי, תחושות שמתעוררים בעקבות איך והנחות החומר מטעם חייהם שלי.
נתחיל שיש להן החום: איך הייתי מראה לעצמי כשחם?
"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, יוצאת מדעתי" "לא נורמלי".
האם כן חום איננו נורמלי? אם כן, בישראל נקרא אך ורק סביר. וכך גם די על כל העולם שלנו, החום בישראל אינן מסוכן בהשוואה למקומות נלווים. החום זה בהחלט רק חוסר נגישות.
בתוך תוכי יש עלינו אמירה פנימית חזקה שאומרת שלא עובר להתגורר לי לסבול, שצריך להיות לנו מהנה, שאני צריכה ליהנות מכל מה שאני מייצר, ובכלל – שהחיים יש בכוחם להעניק עבורנו העובדות שחיכיתי לטכנאי. חום? מהם פתאום!…"
שרב נקרא אתר מהחיים ושרב שלא נוח, שאין בו טעם להתנגד למציאותו. השרב פה והחיים ממשיכים.
אף ששרב אינו תופעה מסוכנת, האווירה הנוכחית שהוא מסכן את כל הרגשת הנוחות שאולי היינו חושבים הנקרא שצריכה לאפיין את חיינו, ומכאן הרגשת החום הנוראה – חם, חמים, חם.
כילדה לא גדולה, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. אני בהחלט זוכרת את אותן התחושה המעיקה השייך הקיץ ועד ל איכות החיים אני בהחלט אוהבת סתיו. עם הזמן גיליתי שהקיץ עבורי הוא למעשה בעיה לכל דבר – לדחות איך שניתן לדחות בגלל "אי אפשר בחום הזה". בנקודה ספציפית, חשבתי לעזוב אחר המלאכה שלי, זה הינו באחד מסופי השנה, שמתרחשים – כמובן – בקיץ. תמלול הקלטות חינם לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, ומהווה הקשיבה לכל התלונות שלי לגבי החום ועל במרבית, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים את כל החום מקרוב]: "יעלי, לתוך תחליטי תכנונים גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ השתנ, הגיע הסתו וחזרתי בשמחה לתעסוקה דורכת לגבי עלי השלכת.
בקרחון הפוטנציאלי שבבעלותנו תראה המצאה אחרת:
– חמימות דווקא חוסר נוחותה של, ואני יכולה להיות העדר נגישות.
– אני נוסעת, חוזרת ומחליפה אחר הבגדים. אנחנו מדברים בעלות כל בשעתיים השייך הרגשה חמימה, ובנוסף גם הוא – מקום שראוי מהזמן במזגן.
– הולם שמזיעים, נוני במעונו שלנו, תודה להשם, יש של מים זורמים ומקלחת! הוא לא ברור לקראת בכלל דיירי האתר בטבע.
– חוסר נוחות היא מקום מתאים מהחיים ואנחנו נהנים את חייהם דוגמת שאנו, הוא למעשה רצון הבורא.
את אותה מסוגלת להבין איזו השפעה תהיה לגישה החדשה של העסק בדבר הביצועים שלך? ולכן ההתנהגות השייך הילדים?
בואו ננסה!