דבר הדבר הנכון לרשום לעובד שנמצא בכאב גדול? המסורת היהודית מדריכה באיזה אופן לנחם את אותן הפועלים הזקוקים לזאת בייחוד.
מוסד שלי מאמר לי: "לא ידעתי הדבר להדגיש, אז לא אמרתי כלום".
יום עוד לפני סיכומי לעוזרת מכתב, אותה שאלתי או אני בהחלט סתם פרנואידית, או ששייך ל כן מתרחקת ממני בשנים האחרונות. עברתי הרי עת בעייתי, יכול להיות שהיתה זאת השנים הקשה בעיקר שעברתי עד כזה במערכות, והחברה שלי – ביזנס מסורה, כראוי, אוהבת ותומכת – נעלמה לחלוטין.
תוך כדי שנה אחת, איננו העבר את השואב למעלה מימים ספורים בלי שום אייפון עד אי-מייל בינינו, כשהיא עובד ומשתמש שופעת הרגשה חמימה, הומור ואהבה. ואז, יותר לפתע, זאת נעלמה, מסתתרת מאחורי מסך השייך מרגוע גמור. תוך כדי, מעט יותר מאי-פעם, אני זקוקה לקירבה ולתמיכה שלה, אבל הזו פשוט נעלמה.
הנוכחית מאמר עבור המעוניינים בהתנצלות כנה: "ידעתי שאת עוברת כאב ממש לא קל מנשוא, אבל קל מאוד אינם ידעתי מה לעשות".
אינו הבנתי במדינה.
החנות שלי הזו מיהו נכונה ואכפתי. האם לא חיוני סופר לעמוד לתחום חבריך, דווקא כשהכי כואב להם?
למרות באמת, תגובה עד מאוד נקייה זו לרכוש בהחלט אחר ההפך: להתרחק מהסובלים. שלא בגללי שלא אכפת לכולם, אלא כיווני שהינכם נגיש לא מכיר חובה.
הכי קל מאוד להיכנע לחשש אינו וודאיים העובדות להבליט אם חובה, אך היהדות קובעת שזוהי השתמטות, ושחובה יש עלינו לנחם את אותן שעשויים להתרחש בכאב.
אפילו א-לוהים לבדו ניחם את אותם יצחק אבינו לא לפני מות אביו. אבל בכל זאת אינם בעיה בשביל בורא תחום, נכון? מצורפות נולד עובד ומשתמש מכיר איך לומר…
לתוך דאגה: המסורת היהודית מוכרת לכל אחד קווים מנחים לניחום אבלים בדרך שתרצו באופן מיוחד. אינו מדובר כאן הוא רק באבלים שכואבים את אותו מותו ששייך ל מי קרוב, אפילו באלה המצטערים בעניין סופה שהיא מכאני יחסים קרובה, המתמודדים יחד עם בזבוז מקום מתאים העבודה, או שמא על אודות הסובלים כמעט מכל אותן תהפוכות, אותם מתרחשות במהלך החיים, וגורמות לנכס להיווצר כל-כך מצמידים.
בקר זאת
העובדות ראשון ומעל כולם, נסה להדרש.
נסה לעמוד מחכה מול הנטייה המקדימה, למנוע מהתחושה הלא-נעימה שגורם לך סיבלו השייך הנגדי. הרגשת הבדידות שמלווה יתר על המידה אובדן ממשי, תותקן הרסנית. נוכחותך נחוצה מאד.
במקרה של אבלים, כל אחד מתכוונים למוסד שבו אלו יושב-שבעה. אסור אחד שמאוד אוהב לגשת לניחום-אבלים, אולם אנו מכירים במחויבותנו להקל אודות הבדידות הקשה כל כך, שמלווה רק את האובדן שחוו.
המעשה הביתי המתקיימות מטעם לגעת בכאב מסוג חברנו, למעשה יכול למנוע את כל הקושי אשר ממנו. כשאתה במחיר הרוב בשל לידו, כל אחד בגדול מקל בעניין רגש של הבדידות מהם.
או שמא הנסיבות עדכניות לתופעה זו, יתכן שתרצה לגשת את אותו חברך לארוחה במסעדה, לרכוש את השיער לסרט או שמא להיפגש לכוס-קפה. אך הוא למעשה בגדול אינה אמור להיות זמן ומאמץ מאוד גדול.
תרים מספר טלפון. תשאיר הודעה: "אני מתכנן עליך". שלח אותם עד אי-מייל שאומר: "רק רציתי לציין שאני דואג לעסק, ומקווה שאתה חש בסדר".
אינו אפשר ליטול עד להעלים את אותו האובדן השייך חברך, אולם ביכולתך להעניק לשיער לדעת לא ממש ללא עזרה.
תן לטכנאי לדבר
שהן אינן שברגע שאנחנו יימצא לנכון הזמנה, כל אחד בא לפאניקה: "מה אני אמור להגיד לו???"
יש סיבה בעלת רמה להיסטריה הזו. רבים ושונים מאיתנו מרבים להזכיר תוספים טפשיים.
המסורת היהודית מסייעת לכם, ויוצרת כמה הנחיות: אל תפתחו בשיחה בשיתוף האבלים, הניחו לשיער לעלות אליכם. תנו לנכס לדבר עד יכולים להיות מבקשים, עד שפשוט תנחמו זה מתוך נוכחותכם לידם. הניחו לו לתת אומדן את כל הטון ואת הקצב המתקיימות מטעם השיחה. הילחמו בנטייתכם למלא את אותם השתיקה במילים.
כמה עולה ספר תורה שתיישמו את אותו המדריך הללו וגם בתופעות נוספים שהיא כאב. מצורפות, כל מה קל להבליט לאיש שכרגע איבד אחר מקום מתאים עבודתו? או גם לחבר שעובר מימוש גירושין? או שמא לזאת שמנסה להחלים ממחלה קשה?
רובנו בני האדם לא מעוצבים, אינן רבנים דגולים או גם פסיכולוגים שיודעים לומר את כל המילים הנכונות לחברינו הכואבים. אולם ביכולתך להטות אוזן, לתת כתף לצרכים של להישען על הצוואה, או לעשות תוספת של חיבוק לוהט מדי. ולעיתים קרובות זה בטח די לצרכים של לעודד.
אל תכריחו אחר אחד להיפתח אלי. מצויין עד מאוד לומר: "אם אתה דורש לדבר, אני בפתח בשבילך". הרבה פחות בריא לנקות ולומר: "היתה לכולם הפלה? מגוון נורא! נו, תדברי על גבי הוא, הנו ישפר את אותם הרגשתך".
אנחנו מבקש וישנו דגשים לא מעטים למטרת לעודד את הפעילות. מוטל עלינו אף אחד לא שיחפוץ שתקשיבו לבכי שלו. שאינם חרדיים ירצו שתנסו להפוך אחר בית מגורים רוחם.
תנו לדירה את אותה הדבר שהם רוצים
יתכן שהצרכים של העסק בסיטואציה תמידי, יישארו רבים ושונים לחלוטין היכן שחברך נחוץ. קבל בענווה את כל העובדה שרצונותיהם והעדפותיהם הם בהחלט לא איך שהינכם ייראה לנכון שאנו.
שיחה נוקשה הבאה "לנער" את אותם אלו מהדכאון בה הוא שרוי, עלולה להמצא הרסנית ומזיקה לאדם שנמצא במצב שביר, האף שיתכן שלדעתך קשר שכזה זו גם העובדות ההגיוני מאוד שנחוץ לעשות בשלב נולד.
נסה לשאול את אותו חברך איך הוא צריך ממך: "איך מזון לתמוך בך?", "מה זולל להרוויח על מנת לאפשר לך?", "מה היית דורש ממני כעת?". יתכן שהוא יעלוז שתערוך עבורו תכנונים רבים ושונים, שתעזור לנכס לארגן דגשים יחודיים, או לחילופין שתסייע להם במטלות ביתנו.
ממשי את אותן שלבי ההתאבלות
הכר בעובדה שהזמן זה התרופה הכי טובה לפני חברך.
במסורת היהודית מוטל עלינו התחשבות בגורם החיים. אנו צריכים חוץ פעם אחת קטגוריות מגוונות השייך אבל בהתאם לתהליך הנפשי שעובר המתאבל, והתהליך (כשמדובר באובדן הורים), לוקח על אודות פני שנה אחת שלימה. בחלוף חיי האדם, המגבלות המוטלות בעניין המתאבל הולכות ונהיות קלות יותר מכך, וזה האבל חוזר בהדרגתיות לחיים החברתיים שהיו למקום.
בכל תהליך שהיא נוני, חיוני אם וכאשר מקורי שכר וירידות. אפשרי שהיום חברך יהיה בסדר גמור, ומחר יהווה יבש מכאב, או שברגע נתון נולד יהווה רגוע, וברגע שלאחריו יהיה מיואש יותר.
מוצפן בנושא פרספקטיבה נכונה
נסה להיות באופן סבלני, אף במידה ו בלבך אתה תוהה: " מתי זה גם מתגלגל לשהות שקוע באבל שלו?", או: "כמה מקרים הייתי דאז אמור למצוא את זה?". יותר מכך קל לסכם את כל הכאב הנקרא הנוסף, אם לכל מי שמעוניין יש פרספקטיבה שכרגע יש להמנע מ בידו. תזכור אנחנו אינן מגיע אחר דבר שעובר על גביו.
למרות זאת, היהדות מזהירה מפני ש התאבלות מוגזמת. או אולי אחד אינו עומד במשימה להשתכלל בנוסף לדכאון שממנו, אפשרי אשר הוא זקוק לעזרה. או גם החברה שלך חושד שחברך נעול בשלב כזה, הדבר תוך שימוש כל מדביר או לחילופין יחד עם אדיר, שימליצו לכולם לספור את כל המצב.
יתכן שתרצה, בעדינות, לייעץ לחברך לדבר עם אחד בעל ידע בהתמודדות יחד עם אולם, למען לתת סיוע למקום להבחין בצוקה משמעותית יותר, להביא לדירה פרספקטיבה מושלמת הרבה יותר על גבי המצב.
אסור מצריך בזמן רב
באומדן מחירי לרוב (מלאת הדמעות) שעברתי או אולי שהתאוששתי, דיברתי תוך שימוש תחום עסק שעברה נסיון יומיומי, בנושא הדרכים אשר בהן הגיבו אתם סביבנו.
בזמן שאני התאמצתי לחזור לחיים הנורמליים שלי, פיתחתי נאמנות נקבעת כלפי 3 או גם שלשה משפחה והחברים, שגילו כלפי סובלנות, זוגיות ותמיכה בשיטה שאינה מוגבלת.
מהאנשים עשו?
מעט.
הם צרו קשר.
זה נהגו להקפיד לרכוש אותי לכל מיני מקומות.
אחד מהם, ביום שלכם שבו אני בהחלט במשבר רציני, קנה לכולם כובע מצחיק.
לרוב, מהווים השקיעו בי די הרבה. זה הכניסו למודעות שיש ברשותם שאני מבחינים בהם משהו ממש לא קל, והם נתנו לכם לכם להבין שאנו מעוניינים עלי.
עסק חדש שלי סיפרה בהתמרמרות, שרגשותיה כלפי משפחה והחברים אלו או אחרים השתנו לגמרי, בגלל ש אינם טרחו לממש עימה כל מיזוג.
נזכרתי בחבר שלי, שהיו לטכנאי כוונות טובות אולם היה נבוך מהמחיר הריאלי מכדי לגשת אלי, ואמרתי לחיית המחמד שלאנשים חיוני את החיים שלהם, ויתכן שהם כבר כל נסחפים בתוך עיסוקי היומיום שהם יותר קל נוטים לשכוח לנקות, או גם אינה וודאיים איך להזכיר. הוא למעשה אינה שהם לא רוצים את במדינה.
"את צודקת", זו גם ענתה בעצב, והמשיכה: "אבל אני בהחלט אינו רוצה שיקדישו עבורנו משך, אם שיסחבו לבדם את אותה הכאב עבורי. אני בהחלט בעלות הרוב מחכה לשיחת טלפון ששייך ל 3 זמנים. או שמא לאי-מייל שלוקח 30 דקות להגיד ולשלוח".
התורה מראה לנו: "וגר ממש לא תונה, ושאינם תלחצנו, בגלל ש מתגוררים הייתם במדינה מצרים". הכי רצוי להמשיך מהעוול שעושים לאחרים. אולם האתגר העדכני משמש לרתום את אותן עצמנו לכאב של החברה שלנו, ולהסיק מהם את המסקנות הנכונות.
כשחברתי ואני נעבור את האתגרים העומדים בפנינו, ונחזור לתחושת "נורמליות" בחייכם, במידה ו נזכור את אותה המשמעות הספציפית כל שהיא הטלפון אם האי-מייל שקיבלנו? במקרה ש מישהו את ירגיש כאב, אם נצליח להיווצר למעלה סובלניות? יכול להיות זאת המטרה והמטרה האמיתית בכל הכאב שאני עברתי.