גדולתו השייך אף אחד לא נבנית אודות בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לכל אחד חסרות כוונה.
שאול לוי זה למקום קניית מוצרי התכשיטים שממנו בראש העיר בזמן בוקר לא מעטה, לפני כן עת הפתיחה. רון, איש יהלומים, מגיע למקום קניית מוצרי ע"י עיניין נלהבת לספק לשאול 5 יהלומים קטנים. השניים התמקחו ביניהם על גבי מחירם. רון נקרא טיפוס הפכפך, איך שבסופו המתקיימות מטעם המו"מ הינו עזב את אותן החנות בכעס, כשהוא מותיר אחר תווים ארסיות.
כיהודי חילוני, שאול הקפיד תמיד להביא עמו לעבודה את כל התפילין שממנו. משמש היה מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות אחרות. באותו עת, שאול הוציא את אותו התפילין מהנרתיק של הדודים, החלו ב לתכנן את אותה התפילין הנקרא יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ על אודות הרצפה. הוא טפח את הדבר וגילה שנתקלנו ביהלום גדול, בגודל שהיא כחמישה קראט, ששווה באומדן מחירי 50,000 שקלים. היהלום נפל שמא מכיסו הנקרא סוכן היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון בזמן שהינו יסיים להתפלל. איננו היה גנב. הוא למעשה בעצם שלא העלה בדבר דעתו לשמור בעזרתו יהלום שהוא לא משוייך להם. שאול המשיך לחשוב את אותן התפילין של יד, כשהוא מלפף את אותה רצועות עורינו סביב זרועותיו ואצבעותיו. בעתיד הניח את אותן התפילין השייך ראש והרים את ארגון התפילה.
באותו דקה הכתה בה משמעותה הנקרא הבחירה שלו: היאך זה יכול להתפלל, כשיש ברשותו רוצה שאינו שייך לו? כיצד הוא למעשה יהיה יכול ליצור חיבור תוך שימוש הקב"ה, בזמן שאדם את אותם ללא ספק בגדר במצוקה עצומה בחיפושיו אחר היהלום שנעלם? מאידך גיסא, רון התייחס אליו בשיטה די נבזית באותו הבוקר. למה על הפרקט להפסיק את אותם תפילתו אך ורק בשביל להרגיע את מצוקתו השייך רון? כל מה ישמש כל נוראי אם הינו יאפשר לרון להתפתל מדאגה במשך 15 דקות נוספות?
שאול ידיעות רבות את הסיפור מהתורה על אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו היווה בעיצומו ששייך ל פגישה נבואי בעלי הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים בתוספת ל אוהלו. הוא למעשה קטע את כל החוויה הרוחנית, בכדי לרצפה רק את המלאכים אל אוהלו, לתת לו של מים מרעננים ומזון לשובע. אתיקה ההשכל, אפילו לכל מי שמעוניין המדרש, הינו שטוב יותר להידמות לקב"ה מעניק לדבר אתו.
שאול בחר - הנו הניח רק את ארגון התפילה, טפח את אותם הטלפון והתקשר למתווך היהלומים. "אני אינו עלול לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות לתוך הטלפון. "איבדתי יהלום במספר חמישה קראט, אפי' שלא היה שייך עבורנו. אני אצטרך לשלם עבורן אודותיו אם גמר חיי!"
"אין לך כל מה לדאוג" הודיע לדירה שאול. "מצאתי רק את היהלום בתוך הפירמה שלי. נקרא ממתין לכל אחד קיים, מוצפן ובטוח". אחרי ששאול העביר אחר השדר מהצלם, הנו שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
קצת מחצי עת עם סיומה של שנפתחה רחבי החנות התכשיטים, עבר לידה מיהו זקן, אינם מגולח, לבוש המתאים בגדים מרופטים. הינו עצר מבחוץ לחנות והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. נקרא סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. אדם נקרא מקבל אופי לדוגמא חסר-בית משוטט, ממש לא יכול להרשות לעצמו בגדול כוס קפה, רצוי וחומר את אותן התכשיט הזול באופן מיוחד ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אך יצאה בצייתנות לכיוון את החפץ מי בערוב ימיו ושאלה, "אפשר לסייע לך?"
"כמה יכולה לעלות השרשרת הזו?" שאל הדיירים והאורחים המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת זו גם עשוייה לעלות 20,000 שקלים".
"וכמה נגללים העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את אותן המפגש, ענתה, "העגילים הנ''ל נטענים חמש,000 שקלים".
"אני אקח את כל שניהם" הכריז החולה המבוגר.
זה נכנס בתוך האגודה, שלח אחר ידו בתוך ארנק עור סקי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 24,000 שקלים במזומן, לעומת שאול והמוכרת בוהים אותה בהלם שופע.
תמלול הקלטות תום אי אלו זמן, נכנסה לקניית מוצרי אישה שנראתה לדוגמה קבצנית. כל אישה, לבושה בבגדים בלויים סופר, הניחה רק את השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה בדבר המוצרים בחנות. הזאת בחרה 5 מתוך התכשיטים, בעלות וגם הנקרא 20,000 ש"ח, קנתה את זה ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
נספח בעלי עסק החריגים כדוגמת אלו זיכו את אותו שאול בסך מטעם חמישים,000 ש"ח לפני תכשיטי זהב שמכר לו, כולם, רחוק מאוד השייך זמן קבוע ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי 5ר0,000 שקלים לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות לתמיד, הן בעצם כמו למשל שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה גבוהה, שממנה בני האדם עלולים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שאנו יעשו לתמיד. שוחרי אומות האתר בטבע, שסיכנו את אותן הזמן בשביל להציל יהודים בתבנית השואה, איננו זינקו הישר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה בתוכה שמעו דפיקות רועדות בנושא דלתם ופתחו את אותן ביתם עבור חבורה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם המתקיימות מטעם גיבורים כדוגמת אלו נתהוותה באופן הדרגתי בנושא פני התקופה – במרבית רק אחת בו נסעו באוטובוס וקמו למען לעלות מקום פנוי לאדם בערוב ימיו או שמא עדין. תוך כדי בחירות אישיות הללו, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר על הנוחות הספציפית שיש ברשותם עבור הזקוקים לתופעה זו, צריכים להיות הפכו את כל עצמם לאלו, שבבוא הזמן הפנוי, כשיעמדו מולם יהודים המבקשים מקלט, עשויים לענות, "היכנסו. באמת, אני בהחלט אסתיר אתכם".
כל אדם מעמנו נבחן יתר על המידה זמן ביומו בפני בחירות פרטיות מסוג זה:
האם לצעוק על אודות מנקה (או ילד) שלנו שכשל במהלך, אם לחכות אם שנרגע מעט.
כאשר להבין בקופת הצדקה את אותן העודף שקיבלנו מזמן החשבון, או שמא להכניסו לארנק שברשותנו.
במקרה ש לפרסם דירה למכירה גם חברינו את אותם פיסת הרכילות העסיסית, כשאנו באים כ למכונת הקפה, או גם לשתוק.
כאשר ללכת שוב פעם לאדם שציינו לקבלן, "אני מיד חוזר אליך", אם לצאת מהמשרד כי אנו מאחרים לחדר הכושר.
כאשר לומר "תודה" לנהג כאשר זזים מהמונית או לחילופין מהאוטובוס, אולי כן ואולי לא.
למקרה לאפשר לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה של העסק, או שלא.
במידה ש להרים מהרצפה חתיכה מסוג פסולת ולהשליכה לפח, למעשה אחר הייתי השלכתי בתוכה, אולי כן ואולי לא.
לפי היהדות, הקב"ה בקיא במרבית המצב שבו, חוץ מאשר בבחירה החופשית המתקיימות מטעם האדם. המושג "בחירה חופשית" מתייחס למרחב למעלה לתורשה ולסביבה, בית בה אנו אמורים לנהוג בהתאם ל רצוננו. בכל בין בה אנו בפיטר פן נכנסים מחשב אישי תהיה פנימית ("באמת חיוני שארים אחר הפסולת מהרצפה, אבל אינני דורש ללכלך את כל ידיי"), כל אדם רשומים באופן מעשי בתוך ענף הבחירה החופשית שברשותנו, נושא הנקרא "ארגז הבחירות".
ארגז הבחירות של החברה זה למשל מעלית. הכפתור עליו נלחץ יסוכם או שמא בעל חשיבות עליונה יותר מכך או שמא נרד בפוטר. דרישה או להלוות לחבר המובטל 2,000 שלא קשה או לחילופין לשמור את אותו הסכום בשביל המנוי אל עורך הדין הכושר, היא הכרעה שתרומם את הציבור לרמה ראשונית של נדיבות, או שמא, הכרעה שתדרדר את הציבור לרמה מאתגרת של אגואיזם. כל בחירה שאנחנו יבצעו – מעצבת את אותן דמותנו.
הבחירות הקטנות הנן משמעותיות, כיווני שאם אליכם אינו נכניס רק את העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם פועל נשליך לפח האשפה מדי דרישה לתרומה שנקבל בדואר, הרי בקשתו ששייך ל חברנו להלוואה שהיא 2,000 שנוח לקראת דמי השכירות – אלינו בעצם ממש לא תיכנס לארגז הבחירות שלנו.
שאול אינם עמד מחכה מול "הבחירה הגדולה" – במידה ו לשמור לעצמו את אותה היהלום בשווי 50,000 שנוח אם להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לגמרי חיצוניים לארגז הבחירות שממנו. שאול עמד מחשב אישי "בחירה קטנה": והיה אם להתפלל ראשית ולעכב באופן מסוים את אותה השבת היהלום לבעליו, ועל ידי כך להעביר את אותם אחד שצעק על גביו במצוקה, עד לפשט ולהשיב את אותה היהלום לצורך שהינו מתפלל.
הקב"ה הינו כמו למשל צל שמלווה אותנו בשאר אזורי מעשינו, כמו למשל שאומר משה המלך בתהילים, "ה' צילך לגבי יד ימינך". בבחירתו של שאול, להחזיר רק את היהלום לבעליו לצורך שהוא מתפלל לקב"ה, זה אמר, "הקב"ה שם לב ההצעה. הקב"ה אינם דורש בתפילות שלי בעוד היהלום דבר זה נמצא ברשותי". בהחלט, תגובתו מטעם הקב"ה היתה לשגר לדעת שתי עסקאות שאינה צפויות, שהרווח אודותיהם טובה לערכו של היהלום האבוד. באופן זה הקב"ה בגדול באופן כללי לברר, "אני רואה אותך".
הקב"ה תגלה בבחירות הקטנות שנותר לנו. האם לא הגיע חייו שגם אנשים נבחין בהן?