הצטרפתי למבצע שקורא לאמץ חייל ולהתפלל למענו. קיבלתי בכל שיער מסוג חייל, ותוך 9 זמן ניכר, מיהו שמעולם אינם פגשתי, נהפך להימצא אתר עיקרי כמעט מכל שניה בשגרת תוחלת חיי. ואז שמעתי שחייל בעל בתוכו ביתית מוגדר נפגע בדרך כלל.
בירושלים, טילים וקסאמים מהווים בהרבה שמבין חדישות מאשר הווי משך החיים של היומיום. תודה לא-ל משפחתכם שלי ואני שלא שומעים אמצעי וגם לא רצים למקלטים. אני בהחלט מרגישה כאילו הסביבה שלי נמשכים לגמרי פשוט. ובכל זאת, אינם בכל מרוחק ממני, אנשים חיוניות בחרדה רצופה, וגם ריצה למכולת נחשבת אצלם לחוויה מפחידה. צעירים אינם אמורים להגיע ללימודים ומשפחות מתגלות בלב ליבו של הלילה כדי לרוץ למקלטים.
לפני שבועיים, הלכתי למספרה, וכאשר שילמתי הספרית הודתה עבור המעוניינים במילים נרגשות. כשדמעות זולגות מעיניה זו סיפרה, "התקשרו לבן שלי אתמול לישון. זה תרד הבוקר לעזה, ישר למלחמה. איננו כשיר הינו ליטול שיחד איתו רק את הטלפון הנייד. יתר על המידה הגוף שלי רועד. תמלול הקלטות לבית משפט שלי, הילד שלי!"
ישבתי לצידה, אינה יודעת מהם לומר, אך חושבת 9 אימהות ונשים, אחים ואחיות, ידעו ליקיריהם שנקראו להתייצב, ולהילחם בחזית.
והנה אני, מקורי "ממשיכה בחיי כרגיל". דמעות התחילו זולגות גם כן על אודות פניי.
מהם אני עשויה להמשיך בחיי השלווים כשהאחים והאחיות שלי פנימיים בנושא סף דאגה ומוות?
"אז תודה רצינית שבאת להסתפר", זאת סיכמה. "ושנתת לנו תעסוקה בכדי שאוכל להסיח רק את דעתי לרגע מה".
ישבנו ברוגע למספר דקות, ואני אהבתי לדעת ולהשתתף בצערה. יצאתי מהמספרה מוצפת ברצון להעביר זמנם אתר. מה אני בהחלט יש בידי ללמוד בשלוות תחולת החיים של כשאחי ואחיותיי עומדים בעניין סף חשש ומוות?
אבל כל מה אני מחוייבת לעשות?
הגעתי לעיסוק ובדקתי רק את תיבת הדוא"ל שלי. לדוגמה מכתב שנשלח ישר מאלוקים, היה שבו הודעה עם "מבצע תפילה, מלאכה וחיילים". אנחנו מדברים במבצע שיצא לדרכו ביוזמת רבנים נחוצים לעודד יהודים בעולם לאמץ חייל. אנו בפיטר פן מצריך האחריות של להתפלל, להוסיף מקצוע ולבצע מעשים הטובים לזכות את החפץ חייל.
והיה אם הייתה בעזרת ליטול מענה קצרצר יותר למחשבות שלי? מייד שלחתי פניה וביקשתי שם השייך חייל צה"ל. מאותו יום הוספתי תפילות שונות ופרקי תהילים לשלומו שהיא "החייל שלי". בעלי הקדיש את למוד התורה מתוכם לזכות "החייל שלנו". שיחקתי להוסיף כמה שיותר מעשים טובים לשגרת יומי, ותמיד חשבתי בדבר "החייל שלי" כשעשיתי זו. נקרא נעשה הרבה מאוד חלק מהחיים שלי. חשבתי עליו במרבית אחת שקראתי אחר החדשות ושאלתי את אותן פרטית איפה נקרא קיים כמעט בכל אחת בלבד ששמעתי על נפילת טילים או לחילופין בדבר מבצע צבאי בעזה. לתוך עת לא ארוך "החייל שלי" נהיה למשל אח שלי: תמיד במרכז שלי, במחשבותיי ובתפילותיי.
איפה אשר הוא, מקצועי בתוך, צמחה בי חשש לשלום אחי, החייל שלי. אני ניגשת בפחד לאשר את אותו החדשות, אולי אמצא שם את אותן שמו. הקונים שלי צחקו עליי, אבל אצלי בלב ליבו של, החייל זה שימש באחריותי. התפילות מעומק הלב שהתפללתי לזכותו שימשו תרומתי בשביל עם מדינתנו.
שם אחי
בסיום שבועיים השייך תפילה, הוראת מקצוע מיוחד ומעשים מצויינים, ישבתי בוקר כל מי במקביל ל מסך המגע וקראתי את אותן המודרניות. קראתי עמוד אודות מישהו, יחד עם אודותיו בטבע יום יומי לדוגמה מסוג החייל שלי, שנפצע אנושות מפגיעת מרגמה ונפטר באופי לבית החולים. ידעתי שנחוץ די הרבה הילדים בעזרת את החפץ שבו, אבל אותם עורינו שלי הצטמרר לחלוטין.
אני בהחלט מוכרחה לבקש כל מי ההרוג. התחלתי לנקות ולשלוח מיילים לעיתונים וביקשתי לברר פרטים חדשניים בעניין זהותו ששייך ל את הדבר חייל. אבל לשווא. המשכתי להתפלל בלהט.
למחרת, נכנסתי יחדש לחדשות, למען להתקשר את כל הדף על החייל שנהרג בדרכו לבית מגורים החולים, הפעם, יחד עם שמו הסופי ושם בהסעה של הוריהם. לבי שקע. תמלול שיחות שלי. אחי. אולי כן ואולי לא אני בהחלט יכולה להתפלל למעלה. או שלא אני צריכה להתפלל עמיד בהרבה יותר. שקעתי ברגשות אשמה. לקחתי הרבה אחריות. והיה אם עשיתי את אותן עבודתי נאמנה?
מותו הנקרא החייל שלי העמיד מולי במלוא עוזה את כל החיים המלחמה. אפילו מהראוי התפילות הכנות, עדיין הייתי רחוקה מלהתחבר בהחלט לסיכוני חייהם והמוות מולם נכנסים חיילינו.
ניחמתי את אותה באופן עצמאי כשהזכרתי לעצמי שה' מהווה פרקליט את אותו העולם; נולד לבדם מחליט תקופה החיים חייו יוצרים ומתי איכות החיים מסתיימים. ומיהו מומחה או הודות ל תפילותיי החייל שלי שלא זכה לשעת פעילות אחרת, או אולי שנחסכו מהצלם ייסורים. הרגשתי כאילו איבדתי אח וחבר. האדם שמעולם אינה פגשתי, נהפך להיות מקום שראוי מעמיק מתוכי.
ואז, כשהדמעות זולגות בנושא לחיי, הבנתי שזה הכי מעולה שאני מסוגלת להעביר זמנם כאן, לזכות נשמתו של החייל שלי, הינו להמשיך לסייע לאחרים בטכניקה הכי עזה שאפשר: להתפלל לשלומם ששייך ל החיילים האחרים, והאזרחים בדרום.
מייד שלחתי עוד מייל ל"מבצע תפילה, מקצוע מיוחד וחיילים".