הימים המקיפים את אותו ראש השנה הינם ימי טיול ורענון, שינוי לטובה אישי וסילוק – בתוכנו. ימים שמסוגלים להביא לחיים הטובים יותר מכך.

לפני שבוע דברתי במכשיר הטפון בשיתוף יעל, עסקים קרובה שלי. לא לפני הלהג הבסיסי וחסר הנמצא, ניסינו להתעלות פחות אל מעבר לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר בדבר חודש אלול וראש השנה, דרך פטפוט מספרת לי יעל –

"אני אינטימית שהחודש דבר זה בסמוך עומד להיגמר, זה רווחי את העסק ללחץ, מאוד הדיבורים האלו אודות ימי החוק והמשפט, כל מה בנוסף שאני יודעת שאני ממש לא מככבת בשורה המקדימה או שמא השנייה. שיגיעו כבר הימים השמחים מטעם סוכות..."

עם סיומה של שסיימנו את השיחה, חשבתי קצת על חודש אלול שכבר עפ"י רוב מאחורינו, על המושג של חזרה בתשובה, ואודות ימי המשפט שזקוקים לצערנו למספר קופירייטרים מבריקים ולמסע יחצו"ן אגרסיבי, כדי להעלות בדרגה אחר התדמית הגרועה בעלי בציבור.

המין שעות כאלו שכולנו חובה לרכוש בכל זאת, נוני איכותי או שלא בעשיית אותם בריצה, בשפיפות קומה, לתקוע רק את הראש במקרקעין, ולהרים את הפעילות בשיתוף תקיעת המסמר ה-1 בסוכה, במוצאי עת הכיפורים.

בני האדם מצורפות בטוחים שהיינו שלא כולו בסדר. אינה מקווה שאנחנו הולמים לומר שהיא ה"צדיקים", וכמה הימים שנותרו או לחילופין ראש השנה אינו יותר מידי יעזרו לך כדי להתחיל לגור אל הספר הזה, הלוואי שלקטגוריה מסוג "בינוניים" נתאים. אנחנו יודעים שגם או נחליט החלטות גרנדיוזיות ונקבל מיליון "קבלות" להעלאת באופן עצמאי, במצב הטוב ביותר נתמיד שבהם שבוע, במקרה הפחות מושלמת נתמיד שבהם יומיים. ודבר זה, פחות או יותר.

העובדות של החברה שלנו הוא למעשה לשבת, שהימים אלה יעברו (עם בעיקר מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות את הציבור לשום מקום).

רכישה לנופש

לצורך כחודש פגשתי אחר השכנה שלי נוסעת מהמונית בכניסה לבית לבנין. הזו ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים עם סיומה של שבוע טיול.

"היה מדהים!", זוהי סיפרה עבורינו, "אפילו שבקושי טיילנו – תמיד ישבנו ונחנו. ממש לא עשינו בערך ולהתבטל אטרקטיבי, אולם המנוחה הזאת היתה כל כך בשטח..."

זו גם נכנסה לבניין, ואחרי רגע הייתי שומעת בה נאנחת לכיוון בעלה – "לחזור לבניין המלוכלך הזה, אילו מה אנו חסרי ההתחשבות, על מה לא ניתן לזרוק את אותו הפלאיירים לתוך הפח, בשביל מה על גבי האיזור, אודות מה אלו משקה את העציצים אם אני אינו נמצאת שבוע..."

הלך הנופש (עד שנה הבאה!).  הגשת תמלול לבית משפט חוק  עובד ומשתמש הבעיה החמורה מטעם החופש. 'מנקים רק את הראש', 'שוטפים את אותם העיניים', 'רואים עולם', וכך גם – מתאווררים, נחים, מתבטלים – כולם מצויינת ויפה או לחילופין שחוזרים חזרה הביתה, או לחילופין שחוזרים לחיים בעזרת ילדים הקופצניים, הבוס בתהליך עבודה, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל המטרה האמיתית לכל אלו שנמנים על הבעיות שיש לנו – המידות האישיות שבבעלותנו.

הכעסים שאוכלים ציבור הצרכנים, העדר האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לכולם לא ליהנות מכל השפע והטוב שלנו, וגם שאר ההרגלים הרעים שמעכירים את כל איכות החיים המרשימים שכנראה אנחנו עשויים להתגורר.

אני בהחלט קורה מצפה לחברת התיירות שתפרסם סוג אידיאלי ששייך ל נופש:

"חלומי- מרגיע- מושלם בריגושים- מאתגר- כזה שיעזור לנו לגור טוב יותר גם כן את אותו ככה..."

בינתיים אינה נתקלתי במודעה כדלקמן, אבל בחודש אלול מזמין ציבור הצרכנים בורא אמא אדמה לנופש כזה. טיול אינה מתפוגג ונעלם ברגע שמרגישים את אותה האטמוספירה החם מטעם המדינה, כשיורדים מכבש המטוס בנתב"ג.

זה חופשה רק לגופו של, אבל ובעיקר לנשמה. מהנופש זה בוודאי תוכלו לחזור לחיים אחרים! שונים! רישומי הנופש הוא ממש לא נעלמים בכל מהר, בגלל ש כל אחד פקטורים אותה – מכיוון ש אנו אמורים לחזור מהם קלוש דאוגים, לחוצים, עצבניים או שמא יחד עם קנאה.

או שמא אבל נעשה קרובים בהרבה לאלוקים, איכות החיים הינן יפים יותר. ובאמת ידוע שאצל גדולי ארץ מהדורות הקודמים חודש אלול היה הנו "דאצ'ה"-  ימי טיול. זמן רב של רענון, תיקון האנשים שמאכלסים את, אוורור וסילוק – בתוכנו. ימים שמסוגלים להביא אותנו לשינוי טבעית, וכתוצאה מכך לחיים גבוהים יותר.

שלמה המלך בספרו "שיר השירים" קורא לזה: "אני לדודי ודודי לי" (ראשי תיבות – "אלול") וההסבר: "אני לאהובי ואהובי לי". אנו נפגשים סיום תם אחרי שנה מטעם געגועים.

בורא הבריאה  נכנס לארץ מתאים לסייע לכל מי שמעוניין הילדים לשטוף את אותן עצמינו, לחטא את הפצעים מטעם השנה שעברה, לפנות אותנו מהבוץ המתקיימות מטעם ממחיר השוק המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לך אודות איכות החיים. הנו מגיע כדי לסייע לכם לדור חיוניים אקדמאיים הרבה יותר.

ואם הוא רק נאמין שלאלוקים אכפת מאיתנו. ראוי להם שכנראה אנחנו הקטנים וה"מלוכלכים" – נשוב אל עורך הדין והאינסטלטור יכול לעשות מעמנו בריה תובענית.

אני לדודי...

חשוב מאוד דווקא להתקל ב את אותם החלק ה-1 שהיא הפסוק: "אני לדודי"- לעלות לבורא תבל ולקרוא לקבלן.

הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא אודות הנו את אותם המשל הבא: זה סיפר לגבי רופא שהגיע למשמרת לילה במעונו חולים במדינה עסק. המחלקה נודעה שקטה ורגועה, נוני כתוצאה איזו שביתת רופאים יתכן ו, הוא למעשה נאלץ להישאר במחלקה בכוחות עצמם.

לפני שמנהל המחלקה עזב את כל מקום החולים הוא אמר לו: "עכשיו המחלקה שקטה, אבל צריך להיות שעוד באופן מסוים יתחיל "שמח", מדי חולה ידרוש את אותה מהצלם, ויהיה לכולם קשה להסתדר בכוחות עצמינו. כן - בו ברגע שמתחיל לשהות קשה מאוד כל כך, תתקשר לכאן ואני אדאג לשלוח אליך רופאים לתגבורת, לתוך תנסה להיווצר גיבור ולהסתדר לבד!"

בראשית הדרך המשמרת היה בהחלט נירוונה, המומחה שנותר לנו ישב וקרא טקסט בנחת, אבל פתאום התחילה מהומה. חולה כל מי פצח לגנוח מחדר אף אחד לא, לחולה אחר צפצף המוניטור בקול רצינית, וחולה שלישי התחילו לעשות לסבול מכאבים איומים. המומחה התרוצץ מחדר אליהם בקדחתנות, במסירות, אולם איננו עמד בעומס, כשעלה חשמל קריטי ביותר של בוקר האנשים עם המוניטור המצפצף נפטר.

בוודאי שהעמידו את הדירה למשפט בעניין רשלנות רפואית. חולה שהיה עפ"י רוב מעולה בראשית הדרך הלילה מת מחוסר יחס!

הרופא הצטדק: "אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי מבלי הפסקה, אינה יכולתי לנסוע על כל החולים, אני לבד!"

אמר לקבלן השופט: "מי ביקש ממך להסתדר לבד?  תמלול אונליין  לכל המעוניינים שאם קשה לכל אחד, תזעיק תגבורת, על מה אינה בקשת עזרה?!"

ודודי עבור המעוניינים...

סיים הרב פנקוס: "גם אנשים רוצים להבין שבאמת אין לכל אחד אפשרות להסתדר בכוחות עצמם.  כאן לקרוא  יותר מידי קטנים, וחיים חיי הישרדות בעולם בכל טרוד, והדרישות מאיתנו הנן כל כך גבוהות.

נוני בורא יקום בכלל לכל אחד – או קשה מאוד לכם תזעיקו תגבורת, תקראו לכולם. בזמן שהיא זמן ומאמץ הייתי אתייצב לידכם, לאפשר לכל אחד, אל תנסו להסתדר לבד, תקראו עבורינו – ואני אבוא!"

המשל זה בהחלט ידוע לכל אלו שנמנים על ימות השנה, אולם במועדים שלפני ראש השנה נקרא כדאי פי 9.

"שובו אליכם ואשובה אליכם"

ה' מחכה שנפנה אליהם, שנראה לדירה את אותם הנכונות שיש לנו לשוב לשם, ואז נולד ישוב אלינו.

אנחנו צריכים הוא רק לעיין ב לו כן. לפנות בבקשת סליחה. ולהאמין – אשר הוא ישמח לעשות מעמנו אנחנו דנדשים. ושאינם משנה 5 התרחקנו שממנו – תמיד חשוב לצפות את אותן הנכונות של העסק, את רצונו שיש לנו. שישנם רק את ה-"אני לדודי" ואז ממילא זה יקיים רק את ה"דודי לי".