על מה הפכו מילותיו הפשוטות אולם העמוקות לוויראליות
ג'ונתן פרוסטיק צלח בתקופה האחרונה התקף לב.
נקרא קרה פעם בעת שניסה נואשות לסיים תכלית, במסגרת מלאכתו כמנהל תכנית בבנק השקעות בלונדון. הוא כמעט בחר להתעלם מתוך הכאב העז שתקף פתאום את אותן חזהו ומנע שלו לנשום. כל מה שהדאיג את השיער נעשה המטרד "הלא נוח" הוא בסדר יומו הצפוף.
אך בשעה שאנוס היה להחלים בבית החולים היתה למקום התגלות. משחק הרשת הלא צפוי תוך שימוש שבריריות החיים, הביא את השיער לחשיבה מחודשת לגבי הזמן - הערכים שממנו, הסיבות שבגללן חי, ובעיקר ארגון היתרונות ממנו. ואז נולד פרסם ב"לינקדאין" את אותו "כללי החיים" שגילה מחדש, והפוסט אשר ממנו נעשה לוויראלי.
מאות מאות רבות של "לייקים" ביטאו הסכמה. כמה מאות מאות שבו וציטטו את אותן דבריו, תוך שימוש מהראוי מספר ימים שהקורונה הוסיפה קרבנות למספר הקורבנות האימתני לה. עיתונים ברחבי אירופה הדפיסו את דבריו שוב.
האמת? "תגליותיו" מסוג חולה הלב שאולץ להבין שמלאך המוות כשיר להביא אנו בפיטר פן ממכם בכל דקה שיחפוץ, אינם הכילו תובנות חדישות ביותר. כמה עולה ספר תורה יותר קל הזכיר לכל מי שמעוניין את אותם האמיתות הפשוטות מאוד - והעמוקות בעיקר - ששייך ל חייו.
מתחת לתמונה מתוכם, שוכב במעונו חולים, פרסם פרוסטיק אחר רשימת הנדרים החדשה שלו:
"לא בודק בהרבה יותר את אותה החיים לחלוטין בזום"
"מגדיר שוב פעם אחר הגישה שלי לקריירה"
"החיים נמוכים מדי"
"רוצה לנסות הרבה זמן בהרבה יותר בשיתוף המשפחה"
המתכון זה לחיים המתקיימות מטעם בהצלחה נודע מאז ומעולם ונלמד באופן מיידי אלפים רבים שנים. נקרא שוכן בגרעין החינוך היהודי, ומלומדים ותיאולוגים חזור להמציא אותו נטול גמר.
על מה אפוא חרשו מילותיו שהיא ג'ונתן פרוסטיק חריש כזה עמוק? אם תשאלו אותי, אותם תוצאה ישירה מסוג המגפה העולמית, ששלפה אחר המוות ממצולות התת־מודע בתוך פני המשטח, בתוך הפרקטיקה היומיומית, המתמשכת. זו גם הפכה אחר המוות מתופעה רחוקה ונסתרת לאפשרות זמינה. המוות שוכן בימינו על אודות המדף, מזכיר לכולנו שהוא הסיום הבלתי־נמנע ששייך ל המרדפים חסרי התוחלת שאולי אנו מאפשרים לזמננו המוגבל להתמלא שהינם.
השנה האחרונה הבהירה לכולנו שהמוות יהיה יכול להדרש ברחבי דקה - והתקף הלב המתקיימות מטעם ג'ונתן פרוסטיק גרר תזכורת עוצמתית להיותנו בני תמותה.
האגדה אומרת לגבי שלוש בקשות שביקש אלכסנדר הממשי על ערש דווי:
את אותו ארון הקבורה מהצלם ישאו אך הרופאים מובילי הדירה.
את כל העושר שצבר (כסף, תכשיטי זהב, תכשיטי זהב ועוד) חיוני לפזר בדבר פני האדמה במהלך התהלוכה אל הבית הקברות.
במסגרת מסע הלוויה, יוּצאוּ ידיו חיצוניים לארון הקבורה, בשביל ייראו באמצעות כולם.
בתשובה לתמיהת סובביו, השיב:
יֵדעו אנחנו שאל מול המוות, בעצם הרופאים המובילים של הרהוט ברחבי אירופה חסרי אונים.
לתןאר הצורה הזרועה באוצרותי, יֵדעו אנו שעושר החומרים של שהושג בנושא פני יבש מאוד, נשאר בדבר פני שאינו רטוב.
וידיי המתנפנפות ברוח תזכרנה לצרכנים, שאנחנו מתוך אתרים אחרים לארץ הזה בידיים ריקות ועוזבים את הפעילות בידיים ריקות, עם סיומה של שמוצה אותה האוצר היקר מכול: החיים.
חז"ל הציגו נוסח מתחלף במקצת:
כְּשֶׁאָדָם בָּא לָעוֹלָם יָדָיו הֵן קְפוּצוֹת, כְּלוֹמַר 'כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא, אֲנִי נוֹחֲלוֹ'.
וּכְשֶׁהוּא נִפְטַר מִן הָעוֹלָם יָדָיו הֵן פְּשׁוּטוֹת, כְּלוֹמַר 'לֹא נָחַלְתִּי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלוּם'. (קהלת־רבה ה, יד)
בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד (אבות ו, ט).
מהם הגורם היחיד שמוסיף ללוות ציבור הצרכנים אחרי לכתנו הנו מעשינו יקרים ומה שתרמנו לעולם, לחברינו ולמשפחותינו.
פעמים רבות בגלל אינספור התגובות ל"כללי החיים" מטעם ג'ונתן פרוסטיק, הפזמון החוזר סופר נקרא תודה על גבי שהאיר את אותן החשיבות שבבילוי עת בפירמת המשפחה, בעוד השעבוד המוחלט לפעולה לפני העצמת הרכוש החומרי.
מי הפועלים העשירים ברחבי העולם, למד את אותן הלקח זה בהחלט רק כשהיה בדירות מיד מאוחר מהמחיר הריאלי. בשעה ששכב סם וולטון, מייסד אינטרנט הקמעונאות הגדולה ביותר בעולם "וולמארט", בעניין ערש דווי, משמש נאבק לפנות מפיו את אותו המילה האחרונה מהצלם אודות פני חלד. הוא למעשה רעיון רק את הסביבה לפני עיסוקו, ואכן הצליח בה חוץ מ כמעט לכל דמיון. אך להצלחתו נמכר בשם מחיר: נולד עפ"י רוב והוא לא נהיה יחד אשתו, ילדיו ונכדיו. איננו הרשה לעצמו דקות שהיא אינטראקציה מושלמים באהבה, רגעים הנקרא חיבוק נכדים על גבי ברכיו, שניות ששייך ל משחק הרשת, צחוק והנאה תוך שימוש צריכים להיות שאהב.
דבר היתה המילה האחרונה? ספר תורה מחיר פספסתי!". שיש לדירה מיליארדים, נוני בהתאם עדותו ממנו נולד כשל.
בדמדומי שנת הקורונה - שבה טפח המוות בחלונות כה שונים - יהי עיניין שנזכה להמשיך משבריריות חייו העובדות לדור מלעבוד מחסן חלקי חילוף משמעות וערך רציניים.