למה התנועה הפמיניסטית לא צריכה לחפש אחר השראה בדמותה המתקיימות מטעם לילית
"זו לילית.
מי?
האשה המקדימה של כל מי הראשון;
היזהר מפני ש פתְיון יְפי־תלתליה
הדר מחלְפות־ראשהּ -
בלָכדהּ בהם עלם
שלא עוד היום תַּרְפֶּה אזיקיה"
יוהאן וולפגנג פון גתה, פאוסט: טרגדיה אזור אקדמי, 1808
גתה נהיה מראשוני הסופרים הרבים שתרם לפופולריות ששייך ל לילית. החל מהמאה ה-19 נעשתה לילית פופולרית בעולם המערבי: הנוכחית מופיעה בספרים, בסרטים, בסדרות טלויזיה, במשחקי ברשת, בסדרות אנימה יפניות, בקומיקס ובמוזיקה.
התנועה הפמיניסטית המודרנית מצאה השראה בדמותה מטעם לילית - האשה העוצמתית מן הפולקלור היהודי הנכונה לשרת מודל לחיקוי. ב-1972 כתבה העיתונאית הישראלית-אמריקאית לילי רבלין קישור בדבר לילית, לקראת המגזין הפמיניסטי "מיז" (Ms.), מתוך מטרה להנגיש שבה לנשים ולנערות בנות־זמננו. המגזין היהודי-אמריקאי-פמיניסטי "לילית" נקרא על מוניטין, כי שהעורכות קיבלו השראה מפרשנותן למאבקה ההרואי של לילית לשויון מגדרי.
מאותו רגע של גדלה וגוברת ההתעניינות בלילית, אחד מ פמיניסטיות יהודיות ולא־יהודיות כאחת. כמו למשל שכתבה לילי רבלין באחרית־הדבר לספרה "מיהי לילית?" (Whose Lilith?, 1998), "נשים פרטיות בסופו של דבר המאה ה-20 אימצו לעצמן, בהשפעת תנועות הנשים, את אותם מיתוס לילית. הנן הפכו במדינה לסמל נשי ששייך ל עצמאות, בחירת מינית ושליטה בגורל עצמן".
נדמה שלִילִית קימת בכלל אזור בתרבות הפופולרית, והיה אפשר לחשוב שהיא עם נסיון עיקרי בתנ"ך. נוני האמת הצרופה הזו שלילית בערך היא לא מופיעה מרבית בספרות היהודית הקלאסית.
מקור מפוקפק
המקור המצוטט סופר בספרות העכשווית זה בנוסף כולל בתוכו המהימנות הנמוכה סופר. בספר מימי הביניים שנקרא "אלפא ביתא דבן־סירא" (לא לשגע תוך שימוש "בן סירא" - או "משלי בן סירא" - מצד הספרים שכתב החיצוניים, שחובר במאה זמן לקראת הספירה), מסופר שכשברא האל את אותן כל מי הראשון ברא לנכס אשה מבין בריא כמוהו וּקְרָאָהּ לילית. לילית איננו הסכימה להכפיף עצמה לאדם המרכזי בשעת תשמיש, ובעזרת ביקום המפורש ברחה מהם ופרחה באויר הטבע. עלות ספר תורה הסיפור אלוקים ברא אחר־כך אשה דקה, חוה, והינה ניאותה להשאר יחד עם אדם־הראשון.1
אולם האמת הצרופה? הזאת ש"אלפא ביתא דבן סירא" כל לא מקור ותיק בספרות היהודית. אולי העובדה הנקראת עם אחר השם המוּכָּר בן־סירא משוה לטכנאי התבוננות מכובדת, נוני בגדול קריאה חטופה בספר תגלה - לכל מי שמכיר לא הרבה את כתבי היהדות - שהינו 'לא משלנו'. ההיפך הוא הנכון: זה איחוד מקיף בגרסאות נלוזות ותאווניות לאירועי בת מצווה ויום הולדת מקראיים ותיאורים סאטיריים המתקיימות מטעם דמויות מקראיות. המעצב ממש לא - ומעולם ממש לא היה - מקום מבין המיינסטרים הספרותי היהודי. 2
לילית במקורותינו
האזכור המקראי היחיד המתקיימות מטעם לילית נולד בספר ישעיה לד, יד. לילית נמנית ביקום בעזרת חיות הטרף והרוחות אשר יחריבו את אותן מדינתנו ביום נקם להשם. יש להמנע מ בו מרבית אזכור לאדם ה-1.
לילית מוזכרת לא פחות בנוסף מספר פעמים בגמרא. באף איננו אחד מן המקומות האלו זו גם מופיעה גילמה את דמותה של אשתו של אף אחד לא הראשון: הגמרא מגלה מהם הזאת צריכה להיראות, ששייך ל מחוייבת להזיק לאדם שישן יחידי בלילה, ושהיא מאפשרת להשפיע בנושא תוצאת מסוג הריון.
המעצב שהרי מזכיר במדינה מגוונות הנו עיתון הזוהר. למה שלא יש מגוון מבין האזכורים הנ"ל להשגת הבנה מוחלטת למעלה השייך מהו ומי הכי מתאים זו לילית, ומה היא לא.
במדרש הנעלם, אשר הוא חלק מבין הזוהר, כתוב:
אָמַר רִבִּי יִצְחָק אָמַר רַב: אָדָם וְזִוּוּגוֹ עִמּוֹ נִבְרְאוּ בְּיַחַד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית בתוך, ה) "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם". וְנִטְלָה מִגַּבָּיו וְהֵכִינָהּ וְהֵבִיאָהּ אֶל הָאָדָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב "וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו".
ר' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: חַוָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ עַל שֶׁהִיא רוּחַ מַזֶּקֶת. "וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" - שֶׁהֵקִים אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ.
רָבָא אָמַר: זוֹ הָיְתָה בָּשָׂר, וְהָאַחֶרֶת [חוה הראשונה] לֹא הָיְתָה בָשָׂר. וּמֶה הָיְתָה? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַזֻּהֲמָה שֶׁל הָאָרֶץ וּשְׁמָרֶיהָ.
כתוב עכשיו בטכניקה הברורה סופר שהישות הנוכחית שקדמה לחוה אינו היתה אלו, אך רוח - רוח מזיקה וטמאה.
קטע את אותה בזוהר (ויקרא יט, ט) ברור אפילו יותר הנוגע לבריאת לילית והקשר בשבילה לאיש הראשון:
בֹּא רְאֵה, מִנֶּקֶב תְּהוֹם רַבָּה נִמְצֵאת רוּחַ נְקֵבָה, רוּחַ שֶׁל כָּל הָרוּחוֹת, וּבֵאַרְנוּ שֶׁשְּׁמָהּ לִילִית, וְהִיא נִמְצְאָה לָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל אָדָם. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּבְרָא אָדָם וְנִשְׁלַם גּוּפוֹ, הִזְדַּמְּנוּ עַל אוֹתוֹ הַגּוּף אֶלֶף רוּחוֹת מִצַּד הַשְּׂמֹאל. זֶה רָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְזֶה רָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים. עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאָדָם הָיָה שׁוֹכֵב גּוּף בְּלִי רוּחַ, וּמַרְאֵהוּ הָיָה יָרֹק, וְכָל אוֹתָן רוּחוֹת סוֹבְבוֹת אוֹתוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד עָנָן אֶחָד וְדָחָה אֶת כָּל אוֹתָן הָרוּחוֹת ... וּכְשֶׁעָמַד אָדָם, הָיְתָה נְקֵבָתוֹ תְקוּעָה בְצִדּוֹ, וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבּוֹ הָיְתָה מִתְפַּשֶּׁטֶת לַצַּד הַזֶּה וְלַצַּד הַזֶּה, וְהָיְתָה מַסְפִּיקָה לָזֶה וְלָזֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נִכְלְלָה. אַחַר כָּךְ נִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, וְתִקֵּן אֶת נְקֵבָתוֹ ... וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם, בְּתִקּוּנֶיהָ כְּמוֹ כַּלָּה לַחֻפָּה. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה לִילִית כָּךְ, בָּרְחָה.
בהתבסס בנושא פסוקים בפרשת בראשית קובע נמצא הזוהר, שאדם ה-1 נברא כיצור אנדרוגיני: זכר ונקבה מחוזקים בכל זאת לזאת בצלע, כשהנקבה זאת חוה הַמּוּכֶּרֶת לנו. לילית שלא אך רוח שהיתה יחד עם אדם־הראשון לפני אשר הוא וחוה הופרדו. בו ברגע ששני חצאי מיהו וחוה הופרדו הנו מזו והתחתנו זו יחד הנו, ברחה לילית. אפילו מדברי הזוהר מסוג זה עולה בבירור ש"לילית" זוהי רוח פלילית וממש לא אלו פיזי משמעותי.
גדול מקובלי צפת, האר"י הקדוש (רבי יצחק לוריא, 1534-1572), כתיבה שסַּמָאֵל אחראי על הרוחות ממין "זכר" הקרויות שמסבים נזק, ו"אשתו", לילית, אחראית לגבי הרוחות ממין "נקבה" הקרויות שדים (שער הפסוקים, עיתון תהלים). זה מוסיף וכורך את לילית עם "להט החרב המתהפכת" זאת חרבו מטעם מלאך־המוות. האר"י ראה את אותם לילית כרוח־תאווה, שעדיין מסתובבת קיים ומסוכנת.
בהתבסס על הבנת האר"י הקדוש קל להבין אחר קטעי הזוהר שהובאו לעיל: בקטע ההתחלתי מתואר אלו המרכזי כמי שיש לו "רוּחַ מַזֶּקֶת" שהוסרה האם חוה נבראה. 'רוּחַ התאוה הַמַּזֶּקֶת' נעלמה כשאדם הבכור לקח רק את חוה לאשה ויכול שימש לנתב את אותן יכללו, במידה האולטימטיבי והקדוש, לחיבור שיש להן אשתו. ככה נוסף על כך בקטע נוסף מהזוהר: לילית, המייצגת תאוה ותשוקה מינית שליליים, "ברחה" כשאדם ההתחלתי נתאחד בנישואין בעזרת כלתו חוה.
סופה ששייך ל לילית
הזוהר (שם) דוחף את הפסוק האמור בישעיה, ומסביר שכאשר יגיע המשיח, תגורש לילית לנצח:
כְשֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲרִיב אֶת רוֹמִי הָרְשָׁעָה לְעוֹלָמִים, הוּא יַעֲלֶה אֶת לִילִית הַזּוֹ, וְיָשִׂים אוֹתָהּ בַּחֻרְבָּן הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא חֻרְבָּנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו לד, יד): "אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ".
ספר תורה מחיר דברי האר"י בנושא בגלל ש לילית בת־זוגו מטעם השטן, פירוש למה זו גם "חֻרְבָּנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם", בנוגע התפקיד זה לגרום לבני־האדם לפעול ולחשוב במידה לא־מוסרי. משום כך, והיה אם יצליח להגיע המשיח והעולם יגיע לתיקונו, לילית, למשל השטן, ייעלמו יותר.
כעת, משהכרנו אחר הודעה האמיתיות מסוג לילית, בהתבסס אודות מקורות מהימנים, נבין מספר טעם־לפגם מוטל עלינו בהעמדתה ששייך ל זה כסמל הפמיניזם היהודי. כל מה תחשבו לדוגמה על האדם שיבחרו בשטן כמודל לחיקוי שלהם?