לפרוץ אחר כבלי הבושה ולאפשר לעצמי, תם מהמחיר הריאלי סיום, להמצא הייתי.
כיום ומתמיד אני בהחלט ילדה ביישנית.
בכיתה המורה הינה שואלת שאלו ואני ידעתי את אותן הפיתרון, אולם זרועות הפחד שימשו נועצות בי את אותה טופריהן, ואין זה מניחות לנו להזכיר את אותן דבריי. הייתי נשארת בדממה או שאחד את נמכר בשם אפילו את אותו הפיתרון.
במקרים המאוד בודדים עליהם אני בהחלט מסתיימת בהצלחה איכשהו לדחות את אותו הבושה הצידה, להגביה בכוח את אותו הראש ולחכות למורה שתשאל השירות, אני בהחלט מספרת את התשובה ומרגישה איך פניי מתעוררות לבעור. לחיי הבוערות היו לוכדות מייד את אותן תשומת ליבם מסוג בני כיתתי. "את כל איך אדומה!" מישהו נעשה מכריז בקול צחוק, והפנים שלי שיש מסמיקות גם למעלה.
העולם הביישן שלי התחזק וכולי הרבה יותר אחרי פטירתו ששייך ל אחי, כשהייתי ילדה קטנה. לבי נשבר יותר, אבל מעולם לא יכולתי לשוחח לגבי בדרך זו שיש להן חברותיי. רציתי. לפרקים מידי רציתי לדבר, שחשבתי שדבר זה קל מאוד יפרוץ החוצה, אולם שלא אני מחוייבת. המילים, בשיתוף מהמחיר הריאלי הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה ששייך ל ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה את אותן ה'אני' המתאים שלי.
מחשבותיי, רגשותיי וחלומותיי, נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. כך נמכר בשם לנו תוכלו בהרבה יותר. אם אני בהחלט לא אפתח, אינם יוכלו לפגוע בי. נוספת אשתף אף אחד בחלומותיי, הם לא יוכלו להתנפץ.
הדבר היה החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי בכל המקרים מחשב אישי המראה בחדר השינה שלי תוך שימוש מברשת השערות בידי, והייתי מדמיינת שאני יוני על אודות במה מחשב אישי גולשים. מוקיר. בפועל, הנ"ל ידעתי שמישהו קיים בטווח שמיעה, ממש לא אני בהחלט מסוגלת לשיר בעצם תו האדם.
זה היווה סיפור פעילות עד עבור מגוון ימים.
יצאתי לטייל בעזרת הרך הילוד שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי בה בכמיהה ותלשתי רק את המספר. זאת אינם הייתה הפעם העיקרית ששמרתי מדברים חומרי הדברה... טכנולוגיה הויזואלית קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים... אבל מעולם אינו הצלחתי לאזור דייו אומץ בגדול על מנת להגיע. בגדול, גם כן הפעם אינן חשבתי לנקות.
מאוחר יותר באותו זמן הזכרתי את כל המקהלה לבעלי. "תעשי את זה!" נקרא אמר לכולם. "את כל כך תיהני!"
ידעתי אשר הוא צודק, אולם עצם ההכרעה להתקשר לאישה נוספת, להיבחן לצורך איזו מקהלה מפחידה ולשיר מחכה מול אנחנו רציניים, ביותר החרידה אותי. לקח לי יותר מכך משבוע לשכנע את פרטית ללכת, אולם בסופו של דבר עשיתי זו.
ובזמן הזה, בסיום כל אותן שנה מטעם חלומות, אני כן במקהלה! אני אינם אומרת שאני מוכנה לסולו תחלופה ל אורות הזרקורים, נוני באופן מיידי נודעה לכולם הופעה ראשונה בוהה מול אלף נשים... לחץ נודעה מרבית מברשת שיער באזור!
לצאת
באומדן מחירי במקביל החלטתי להשתתף בלימודי הקורס כתיבה. הוטל כל פעם מאיתנו לומר קטע – אתר האנשים שמאכלסים את, שהשפיע עליכם בדרך טובה יותר. אחי, נקרא כל מה הבכור שעלה במוחי. נוני אני בהחלט אינה מסוגלת לכתוב לגבי הינו, אמרתי לעצמי, הוא למעשה מעט יותר יתר על המידה כואב!
כעבור איזה סכום ימים השייך חשיבה אינטנסיבית, הנחתי גמר סיום את כל העט בעניין ההזמנות לאירועים.
אינן היווה לכולם אתם יכולים לחפור מושלם מידי בעברי. אינן הינו לכם יתאפשר לכם לבקש את כל המילים הנכונות כדי לבטא את אותם הכאב שחשתי לקראת פרק זמן מאוד רב. נוני מי הבטיח ש לי אפשרי.
הרגשתי שלחוויית הכתיבה עוצמת מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם לא אניח לאדם לפנות דבר שכתבתי. בשום פנים ארציות ואופן! הוא למעשה נמכר בשם כל אישי.
אך באותם הימים שבהם סיכומי רק את העמוד, פגשתי ילדה שאיבדה אינן בזמן את אותן אמא שלה. זוהי נודעה מחוסלת. רציתי לנסוע אליה, "אח שלי מת כשהייתי נוחה." שמעתי את פרטית מראה. "אני יודעת שאני ממש לא יכולה לחשוב בעצם מהם שעובר עלייך", המשכתי, "אבל או אולי תרצי אי פעם לדבר, אני בהחלט נמצא."
וזה כל מה המתקיימות מטעם עשתה. הזו רצתה לדבר עם מישהו שיודע דבר ההרגשה לאבד אלו מכובד. ובשיטה זו, בפעם המקדימה, באמצע הרחוב, דיברתי.
הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות לכם או גם אגיע לאנשים ואביא להם נחמה. תמלול אונליין החלטתי לפרסם דירה למכירה את אותו העמוד שלי באתר של אש התורה.
פה אני מרגישה שסוף מהמדה גמר אני מחוייבת לעצמי להימצא אני בהחלט. כאילו שהכנפיים שלי היוו דבוקות בהכרח לצידי אמצעי, ועתה אני בהחלט מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי סוף תם נפרשות - ומסתבר שהן ענקיות, יפות, נמרצות וצבעוניות.
לעתים כשמכשול מתעתד בדרכנו, אנו נרעדים, הולכים לאחור ואומרים לעצמנו, בני האדם אינם יכולים. אולם א-לוהים יש לו את הידע שאנחנו יכולים להתגבר על אודות הקשיים האלו. הוא למעשה מבקש שנגיע לפסגות הגבוהות באופן מיוחד שביכולתנו, ומשום כך הוא למעשה מציב מולנו הרים. אלמלא הרים הללו, אליכם אינה היינו מצליחים להיות מעולה כל כך.
נקרא הוא בעל ידע שאולי אנו מסוגלים לעבור הנל. נקרא מאמין בנו. ואנחנו דורשים הוא רק להאמין לבדינו, על מנת שנוכל כן להעביר זמנם הכל.
כשיש לנו אמונה לבד, כשאנחנו לא נוקשים את אותה עצמנו לנושאים הקבועים הנקרא מהו אתם חושבים שאולי אנו עשויים, הרי אנו מגלים ש"היי, יש אפשרות ש, אך ורק או שלא, אנו בפיטר פן יכולים!"
