מאכלים שהיהודים הפיצו והפכו לפופולריים בזכותם.

מקום פנוי מהמאכלים המבוקשים באופן ספציפי, שאנו מתייחסים לשם חייהם כאל מקובלים מאליהם, לא היו עובד בכל שאינם קשים להשגה. מדי פעם, סוחרים יהודיים או בעלי תאגידים יהודיים הכניסו מוצרים פשוטים אלו לשווקים חדשים. חפשו למשל ארטישוקים – במהלך שנה אחת האיטלקים קראו לירק הנו בשם "אוכל יהודי", כיוון שיהודים הביאו אותו לארצם. בספרד, בני העם היהודי הכירו לשווקים את אותו החציל. ירק הנו היה בכל מזוהה עם היהודים בזמן האינקוויזיציה הספרדית, על ידי זה שאכילת חציל שימשה אפילו מעמד להאשמת אלו בהיותו יהודי בהיחבא.

להלן 6 מזונות מקובלים קליינטים שהפכו לפופולריים בזכות בני העם היהודי.

גידול תפוזים באירופה

באופן מפתיע, חג סוכות סייע לשדרג אחר התפוזים לפופולריים באירופה. מכיוון שיהודים משתמשים באתרוגים על מנת לחגוג את אותה חג הסוכות, היהודים בדרומה מטעם אירופה שימשו עוסקים בטיפול בעצי הדר ופרדסים. (למעשה, בתקופה הכאוטית שאחרי נפילת האימפריה הרומית, היהודים נחשבו לעם היחיד שהמשיך לגדל פירות הדר באירופה). כשסוחרים ערבים החלה לייבא רק את התפוזים המקוריים מהודו לאירופה בכדי לשווק הנל בתקופתו של הביניים, מבני פירות הדר יהודים הוסיפו את אותם הפרי האפשרי לפרדסים שאליהם.

עוד היום, הפכו התפוזים למאכל יהודי ספרדי ששימש לעוגות, תבשילי בשר וסלטים. היסטוריון הקייטרינג טווח גיל מרקס כותב ש"לא היה זה צירוף עיתים שמרכזי גידול פירות ההדר בימיו של הביניים תאמו ישירות את אותן ריכוזי האוכלוסיה היהודית" (ציטוט מתוך Encyclopedia of Jewish Food מאת הגיעם לגיל מרקס, בהוצאת John Wiley & Sons, 2012). ספקים יהודיים הביאו תפוזים – וכן אתרוגים ושאר פירות הדר – לקהילות יהודיות בצפון הארץ אירופה, בלוח נחשבו לפינוק נחשק במיוחד. בחלק מהקהילות האשכנזיות, תפוז היווה מתנת חנוכה פופולרית. מעתה ואילך הכניסו בני העם היהיודי הספרדים את אותה גידול פירות ההדר אפילו לדרום אפריקה ולקריביים.

כיום, הכניסו רוכלים יהודים רק את התפוזים לשווקי רב במערב אירופה. בספר לגבי עניי לונדון שיצא בשל בשנת  תמלול , קופירייטינג המחבר הנרי מייהיו ש"סחר התפוזים שימש, לפני שנים ממש לא שונות, מוגבל עפ"י רוב מאוד לילדים קטנים בני העם היהודי ששמרו הבדל מהנערים הנוודים שהתהלכו ברחובות" (London Labour and the London Poor מאת הנרי מייהיו, 1861).

פופולרים יהודים מכרו תפוזים מסלסלות אם בדוכנים בגזרה הומים, ובהמשך נכנסו לשווקים סיטונאים ולשווקי הייבוא, ובזאת הבטיחו שהתפוזים יהפכו זמינים בכלל רחבי אירופה ומעבר לעוזרת.

נוסחה סודית לווניל

הווניל משמש יליד החוף המזרחי המתקיימות מטעם מקסיקו, ובמשך שנים האינדיאנים הטוטונקים והאצטקים עיבדו את המקום ובישלו את השיער תוך שימוש פרחי הווניל הריחניים. וניל עצמאי את ניחוחו הערב לחך אך ורק כעבור ימים מטעם עיבוד אינטנסיבי: שפים אינדיאנים פיתחו דרכי ניקוי סודיות בייחוד לבישול וניל, וסירבו לשתף אחר הכובשים האירופאיים בידע שבבעלותם. אבל כן שיתפו בסודם מספר משווקים ומתורגמנים יהודים.

בני העם היהודי – אלו יהודים ספרדים ואלה האנוסים ששמרו על אודות גלות ומנהגים יהודיים בסתר בכדי לחמוק מהאינקוויזיציה הספרדית והפורטוגזית – שימשו תכופות כמתרגמים במאות ה-16 וה- 17. היהודים ברחבי אירופה האפשרי דיברו בעיקר הולנדית, ספרדית ואנגלית, ולימדו את כל עצמם גם כן 5 שפות מטעם ילידים, בדרך זו שהיה ביקוש מצויינת ליהודים ממצב הספקים. חלק ממתורגמנים אלה זכו באמונם השייך האינדיאנים.

הלא-ילידים המקוריים שייצרו וניל שיש דוד ורפאל מרקדו, אחים יהודים שהתיישבו במה שהיום נודע בתור גינאה הצרפתית, והקימו בתוכו מפעל לעיבוד סוכר. הרשויות ההולנדיות המקומיות אסרו עליהם ליצור סוכר, בדרך זו שהאחים מרקדו התקשרו לווניל במקום אותם. קשה לקדם וניל, אולם האחים מרקדו – ותוך זמן רב מהיר גם יצרנים יהודים נעבר לכך – פיתחו שיטות כדי לשדרג רק את הווניל למוצר בר-קיימא באופן מסחרית.

יהודים ספרדים החלה לרכוש עם וניל לקהילות יהודיות ברחבי אירופה. יהודים אשכנזים נכנסו וגם לצד הסחר בווניל ובמשך שנים הינה תעשיית הווניל מזוהה הדוקות יחד יצרנים יהודים, שמעולם אינם פרסמו ברבים את אותו סוד ישאיר הווניל. רק בראש המאה ה- 19 הצליחו סוחרים צרפתים להבריח צמחי וניל מחוץ למקסיקו, לקולוניה הטרופית טהיטי. לסוף דבר, השליטה היהודית בתעשיית הווניל דעכה ככל שהווניל נעשה להיווצר נפוץ ופופולרי מעט יותר וככל שההתקדמות המדעית ברחבי העולם אפשרה לאנשים לפתח וניל בנוחיות יותר מזה (למידע נוסף, עיינו בשנת Encyclopedia of Jewish Food מאת גיל מרקס, בהוצאת John Wiley & Sons, 2012).

מומחה בתחום יהודי נותן אפשרות מרשם לעגבניות

עגבניות גם פרי ששייך ל העולם העתידי, שהוחזר לאירופה על-ידי הכובשים הספרדים במאה ה- 16. בשעה שעגבניות הפכו במהירות לפופולריות באימפריה העותמאנית ואומצו בשמחה על-ידי טבחים במזרח התיכון, בא עם יהודים, נדרשו קיימת לתושבי מתקשר אירופה לשחרר לזלול את הסתימות.

עגבניות היו התפתח פופולרי לגידול, אבל אך ורק לצרכים של איכות, ונחשבו מסוכנות לאכילה. אירופאים רבים חשבו שעגבניות הנן רעילות, בחלקו מפני ש שהן סוג ממשפחת הסולניים, במכילה צמחים רעילים, וכן בגלל ש שהסועדים היה מקובל לאכול ע"י צלחות פיוטר (סוג של מתכת), שהגיב בדרך שלילית לחומציות שבעגבניות וגרם לטעמים אינו רכים ובנוסף גם למחלות.

כל מי המערביים המקוריים שהכיר בערכן התזונתי המשמעותי ששייך ל עגבניות הינו וטרינר יהודי שחי בעיירה הקולוניאלית ויליאמסבורג שבווירג'יניה במאה ה- 19, בשם דוקטור ג'ון דה סקוויירה. הינו טיפל באביו של תומס ג'פרסון והיו לדירה 5 עדכונים מתקדמים. דר' דה סקוויירה האמין שעגבניות מלאות בוויטמינים והמליץ בעניין אכילת עגבניה רק אחת יתר על המידה יום. ד"ר דה סקוויירה הותיר רושם אודות משפחת ג'פרסון, ותומס ג'פרסון הקשיב לעצתו מטעם דוקטור דה סקוויירה. מספר ימים אחד, הודיע תומס ג'פרסון אשר הוא יאכל עגבניה בציבור. גולשים התאסף וציפה לתוצאות שליליות. אלה שלא באו ועגבניות התחילו להגיע  לתפריט בווירג'יניה ומעבר לה. (מתואר בספר Notes on an Early Virginia Physician: Dr. John de Sequeyra: The Portuguese-Jewish PHysician of Colonial Williamsburg מאת רוברט שוסטק, בהוצאת American Jewish Archives, 1971).

הבאת הקפה למערב

פולי הקפה, שמקורם באתיופיה, היוו ליצירת משקאות בתימן בימי הביניים. משם, המנהג השייך שתיית קפה התפשט צפונה, והפך לפופולרי במזרח התיכון. שנה מעתה ואילך, יהודים שיש בחוד החנית של הבאת הקפה למערב אירופה. אלו הציגו משקה טעים הנו לקוחות פוטנציאלים אירופאיים והחלו להקים בתי קפה, בהם רצוי נקרא לטעום את הדירה וליהנות ממנו.

יהודים בסביבה הקרובה האיטלקית ליבורנו פתחו את כל בתי הקפה המקוריים ברחבי אירופה בין השנים 1632. זה הפכו להצלחה מסחררת ובמהרה, יהודים, לדוגמא בנוסף טורקים וארמנים, פתחו בתי קפה בהולנד ובצרפת ועודדו את בניית הדור הראשון השייך שותי קפה באותן אתרים. אזור הקפה הבכור באנגליה היה פרי מוחו שהיא אשת אגודות הידוע הקרוי "יעקב היהודי", שפתח את אותה פונדק אנג'ל באוקספורד ב- 1650. בנוסף שנה מעתה והלאה, יהודי שני שנקרא סירקואז ג'ובסון דלת רק את חלל הקפה השני באנגליה בסביבה אזור.

שוקולד יוקרתי צרפתים

שוקולד עשוי מפולי קקאו, שמקורם ממקסיקו. חוקרים אירופאים נתקלו במשקה הקרוי זוקלטל (xocalatl), משקה מר כשיר מאותם פולי קקאו, שהיה פופולרי ממצב האצטקים. במאה ה- 17, מתיישבים אירופאים התחרו במקסיקו בייצור ובייצוא פולי הקקאו והמוצרים המופקים מהם. יודעי דבר מסוחרים מוקדמים האלו שימשו יהודים ספרדים. המפעל הרווחי ההתחלתי באירופה להפקת קקאו נוסד לסיום המאה ה- 17 על-ידי בנימין דקוסטה דה אנדרדה, יהודי אנוס מפורטוגל. כשבנימין גורש מקולוניה צרפתית בקריביים, נולד צלח לאי קורקאו, שהיה באיזור שלטון הולנדי, בו יכלו יהודים לגור בגלוי, והחל להכין קקאו. נראה כי רבים ושונים מלקוחותיו היו יהודים אירופאיים, שהחלו לקנות זוגיות כלפי מוצרי השוקולד המוקדמים.

מקור ישאיר השוקולד בעולם במאה ה- 17 שימש הגטו היהודי בבאיון, צרפת. יהודים העבר את השואב לבאיון מפורטוגל לאחר תפעול  תמלול הקלטות בעברית . הם הביאו אנו את כל קשריהם העסקיים בעזרת משווקים ביבשת אמריקה ולמשך משך מהם, הפכה באיון למרכז סחר רק שיש להן איי הודו המערבית, וייבאה שוקולד ומוצרים אחרים לצרפת.

בני העם היהודי בבאיון ערכו ניסויים וערבבו אחר פולי הקקאו המרים יחד עם סוכר, חלב, וניל ומרכיבים קליינטים, על מנת לעשות שוקולד איכותי טעימים ומתוקים. הינם בנו רק את מפעלי השוקולד במקום ראשון ברחבי אירופה ובמהרה הפכה באיון למוקד הטירוף החדש לשוקולד שסחף את אותם צרפת. לא-יהודים שהתגוררו לצד באיון התחילו נוסף על כך לייצר שוקולד, ויצרנים נוצרים החלו להפעיל מתח למשקוף על הממשלה הצרפתית למען שתמנע מהיהודים לתת שוקולדים ולהתחרות בעמיתיהם הצרפתים. בשנת 1691, אסרה הממשלה הצרפתית בעניין יהודי באיון להעניק שוקולדים לנוצרים.

ב- 2013, הכירו בניין ציבורי צרפת בתרומת הקהילה היהודית מהעיר באיון והודו בידה במידה רשמי לגבי הבאת השוקולד לצרפת 500 שנה אחת קודם.  מחיר תמלול לדקה כיוון שזכינו ליהנות מפרי עמלם של היהודים, הייתה אותם חובתנו להודות להם, אך אפילו להחזיר בדבר כנה נכון היסטורית: עם תום שהם כבר הביאו את אותם השוקולד לצרפת, יהודי באיון גורשו בהדרגה מתעשיית השוקולד במאה ה- 17 על-ידי זו אנו בפיטר פן שלמדו הדבר את אותם הכל" הסביר ז'אן-מישל ברטה, שהיה הרי ראש האקדמיה לשוקולד בבאיון.

המצאת הקיווי

פרידה קפלן החלה להכנס לעיסוק במשרד נכסים המשפחתי הנקרא בעלה למכירה ופרסום פירות וירקות בלוס אנג'לס ב- 1955, בגלל שהשעות שיש גמישות ומהווה יכלה לבלות יותר מכך תקופה בשיתוף ילדיה ילדים צעירים. כבתם הנקרא פליטים יהודים מרוסיה, היא הינה חלק ממשפחה קרובה. בולטים נלווים בלוס אנג'לס התייחסו לפרידה כאל עוף בלתי אפשרי, ואם בכל רק אחת שהגיע פרי או ירק ממש לא נודע לשוק, זה היו תופשים את הדירה לפרידה. זאת פתחה משרד משלה שנקרא Produce Specialties, Inc. ב- 1962, והתמקדה בייבוא והפצת פירות וירקות איננו שיש פופולרים בארצות הברית.

פרידה קפלן

האדם הקליינטים הראשונים לחיית המחמד נהיה רוכש מסולט לייק סיטי שהדבר עתה חזר מניו זילנד וטעם בטבע פרי טעים שנקרא "דומדמניות סיניות". הפרי שלא נעשה מתוכנן בארה"ב והטכנאי תהה או גם פרידה זה יהיה אפשרי עבורך לייבא את הדבר עבורו. פרידה הזמינה משלוח, נוני אינו חשבה שמשהו בשם דומדמניות סיניות יימכר בארה"ב. בגלל ש שהפירות גודלו בניו זילנד, הנוכחית קראה לקבלן במקום זאת הקרוי "קיווי". נדרשו במחירי 18 שנה אחת, מעריכה פרידה, בכדי שהקיווי יהפוך פופולרי בארצות הברית, נוני ב- 1986 הזאת כבר מכרה מיליוני טון קיווי מדי שנים.

קיווי ממש לא הפרי העיקרי שפרידה קפלן מאלצת לארה"ב ותרמה לפופולריות אשר ממנו. זוהי המכניס וגם אחר האבטיח ללא גרעינים, דלעת ספגנטי, פלפל הבנרו, אפונת סוכר, חיקמה (בטטה מקסיקנית) וענבי "שמפניה" (שהיא העניקה לקבלן רק את שמם – עוד בטרם אלו נקראו דומדמניות זנטה) לחנויות האמריקני. פירות וירקות הללו, שבעבר שלא שימשו זמינים או אולי נמכרו בעיקרם בשוק הרחב אתניות פרטיות, הפכו כיום לפופולריים ונגישים בכל – הודות לפרידה קפלן ועסק הייבוא המתקדם שלה.