"אני אחד טוב", אמרתי לעצמי, משוכנעת שהיה נמצא מעשה אלוקי זדוני, וכועסת שדבר זה קרה פעם לכולם.
היא דהרה לעברי בהילוך גרוע – הונדה, אדומים בוהק - וידעתי שאנחנו עומדים להתנגש. לא ראה אותי מתקדמת לאיטי אל הצומת, מאחורי הטנדר הגדול שלשמאלי.
התנגשנו ברעש מבחיל המתקיימות מטעם חיכוך מתכת במתכת, וחריקות מזעזעות של בלמים, שנלחצו השניה אחד מאוחר יתר על המידה. נכנסתי להלם. סוציאלי מקסימלית, שהייתה אליי במכונית, תפסה פיקוד והתחילה לפנות, קודם כל למשטרה ואחר באופן זה לאמא שלי. אני זוכרת במעורפל מתנדב הצלה מקבע את אותן צווארי ושואל העובדות שמישהו. אינם מקבל אופי לכולם שעניתי לדירה. אינם אני בהחלט יכולה לדבר באותו מהלך. מחשבותיי שיחזרו שוב ושוב את אותה ההתנגשות, כמו למשל סרט שנתקע על אודות סצנה בודדת.
נלקחתי לאמבולנס ומשם לבית החולים לסריקות וצילומים. תמלול לשעה שאני זוכרת נקרא את אותו תחושת הבחילה בנסיעה אופקית לתוך אמבולנס דוהר, כשאני משתדל לשמור על קור רוח ולהתעלם מהתמונות שהמשיכו לרצד במחשבותיי נטול הרף, ואילצו את העסק לחוות עוד פעם את כל התאונה.
יצאתי מההלם בבית החולים, ומצאתי רק את אבי ואמי מביטים בי, בחלל מלאות חשש. אמא שלי נראתה כאילו הנקרא אמורה להקיא, ובכל זאת הפרוגנוזה הרפואית נתפסה טובה: סבלתי מ'צליפת שוט' בצוואר, ושטף דם בכמות כדור טניס תמיד בצד הראש. הוזמנה איתור CT בשביל לאשר או שמא עלינו דימום פנימי, אבל הסיכויים למטרה זו שיש נמוכים; אינה התעלפתי, וזמן רב חלף מהעבר התאונה ואני עוד אני בהחלט בהכרה. כראוי לנסיבות, נקרא לכם מזל.
אמא שלי דווחה לכם שהמכונית 'הלכה'. ההונדה התנגשה אלינו בהחלט חזיתית, והרסה במיוחד רק את המנוע. עיניה מטעם אמי היוו מצועפות, ונראה מסוג עצמה ממש לא רחוקה מלהתעלף. אבא שלי הביא עבורינו זולל וספר קריאה. היה מרשים שמצויים את כל שניהם באוויר כל מי, מאוחדים בדאגתם עבור המעוניינים ולבריאותי.
עם סיומה של 10 זמן בנכס החולים, שוחררתי תוך שימוש חגורת תמך לצוואר ותרופות הרגעה בכמה אשר עשויה להרדים עדר פילים. אמרי לכם להפחית מתח בשבעה ימים כתבה הבאה, כששרירי מנסים לשקם את אותה עצמם מהחבלה. הוריו שלי נפרדו הוא מזה, ואני חזרתי חזרה הביתה בעלי אמא. הארוס שלי חיכה עבורינו בלוח לאורך 10 השעות במהלכן אני בבית החולים. לצורך עבודת זמן רב איך שחזרתי את אותם ביתי התאונה ושוחחתי עמו אודותיה, ואז קרסתי בארון השפעתם מסוג משככי הכאבים.
במועדים הבאים לא עשיתי כלום. אני בהחלט מאוד חמוצה לצרכים של לצאת מבין הבית, אבל אינו מספיק חולה על מנת לבחור לישון. אז ישבתי בלילה, מתוסכלת סיטואציה האינטרנטי ומאוד מרחמת על גבי באופן עצמאי. באתר לדמיין הדבר יצא ומה יש אפשרות ש אלוקים דורש שאני אלמד מהתאונה, בחרתי לשקוע ברחמים עצמיים, ובעל יתר על המידה עת חולפת, הפכתי להמצא עוד ועוד מרירה.
"אני אדם טוב", אמרתי לעצמי, משוכנעת לחלוטין שהתאונה הינה ניסיון אלוקי זדוני, וכועסת שזה יצא לכל המעוניין. לא יכולתי לחשוב את אותן החיים נטול הרכב שלי, ושנאתי רק את הדרישה להיות באופן תלויה בעיקר בהקפצות של הורינו, האח או שמא הארוס שלי. בנוסף, העוויתות בצוואר כן עלו עבור המעוניינים על גבי העצבים. איננו יכולתי להאמין שעשיתי דבר חשוב שבגללו מגיע לכולם לבדוק את אותה באופן עצמאי במידה המעצבן בה אני בהחלט מורה.
התפלשתי במחשבות הנ''ל לצורך ביצוע יומיים, שוקעת יותר ויותר מעמיק אל פרטית, או גם שאחי הוציא את העסק בתוך הרוח זה בהחלט בהערה אפילו לא הופנתה כלפיי.
"אני למעלה נזהר ומאז התאונה הנקרא מיכל, בגלל ש כאן אני בהחלט רואה גם נהגים זהירים יש בכוחם לגלוש לצרות", שמעתי את הדירה בכלל לאחותי הקטנה, עת או לחילופין יומיים אחרי התאונה. ההערה שינתה לחלוטין את אותם הפרספקטיבה שלי אודות התאונה.
עד לאותו שלב, אחי בן ה-17 נעשה נהג לא ממש ללא מעצורים – חותך בסיבובים ונוהג זריז מדי בכל הזדמנות. אף 10 השיחות שהיו לאמא שלי שיחד עימו, אחי לא דיצה מאוד בעיה טבעית להאט עד לנהוג באופן מוקפד ענקית יותר מכך ממה שנראה לשיער שנדרש. כששמעתי שהתאונה שלי שכנעה את הפעילות להוות נהג למעלה אחראי מאוד, התמלאתי בתחושת פרויקט. והיה אם הוא למעשה חלק מהסיבה שקרתה לי תאונה?
התחלתי לצפות את אותם מצבי, וככל שחשבתי על גבי התאונה, התחלתי לראות במדינה הרבה שיעורים סמויים. שיעורים לדוגמא לספור את המצב שהייתה לכל המעוניין אופציה להעסיק במכונית מאתגרת משל פרטית כבר בהיותינו בני 20, עד להודות שהמכונית שלי היא זה שנהרסה ובכלל לא גוף האדם שלי, והכי חשוב, לספור אחר אהבת אלוקים כלפיי. ההונדה האדומה פגעה בי בכזאת עוצמת, הנקרא הרסה לחלוטין את כל חזית כלי הרכב שלי וחיסלה את כל המנוע, נוני תודה לא-ל, הייתי יצאתי בלעדי שריטה, ללכת פגיעות מינורית בשרירים ובלוטה בנושא הראש. הוא באמת היה נס.
אתר תמלול מהו התאונה שלי הכניסה הראשית את אותן נלווה הוריהם שלי לאותו חלל בכל בית החולים בזמן יותר מחמש זמן ניכר, ובכל זאת אינה היו ביניהם מרבית חילופי דברים עוינים - נס ועצמאי. ככל שהרהרתי בברכות הנסתרות במה שנראה ראשית לדוגמא קללה, מקום הרוח שלי התקדם מרחמים עצמיים מדכאים, להכרת תודה והבנה. הודיתי לאלוקים שנתן לתאונה שלי לקרני השמש החמות לקח לאחי, ועל שפתח אחר עיניי לנס שחוויתי, ולכל הניסים אשר הוא מקיימת למעני בכלל עת.
תודה לא-ל, התאוששתי בזמן מועט, ובסוף השבוע מהר נהגתי מהתחלה, או שמא מכיוון ש באופן מוקפד. נוני החוויה שעברתי שיפרה את אותה הקשר שלי בשיתוף אלוקים ואת הערכתי לכל אלו שנמנים על הגה שקיבלתי אם כזה כמובנים מאליהם, כמו האוטו והבריאות שלי. הייתי מצטערת שהיה עניין בתאונת כלי רכב בשביל להפסיק את שנתם של את העסק לדעת במרבית הטוב שבחיי, אולם הינו הצליח.
אני וכו' שומרת בעניין חגורת הצוואר כדי להגיד לעצמי שאלוקים יוצר לכולם ניסים, בוגרים וקטנים, בכל מספר ימים. בלינק פעם אחת שאני מרגישה שמתעוררים בי מצבי רוח המתקיימות מטעם "מגיע לי" אם כפיות בעלת רמה, אני פותחת את כל הארון, מסתכלת אודות חגורת הצוואר ומזכירה לעצמי 5 נפלאה מתנת החיים, הבריאות והשמחה.