אודות מגפת הדחיינות – ממחיר השוק זה "דברים שכנראה אנו ביותר רוצים להגיע אליהם, ואיכשהו גם פעם אחת שלא יכולים להגיע אליהם".
לצורך אי אלו ימים פתחתי אחר העיתון במדור מכתבי הקוראים, והמכתב השלישי נדבך רק את עיני: הכותבת אומרת שעכשיו, מזמן הכנת המכתב, זו גם סיימה לשבת שבעה על אמא לחיית המחמד. הפטירה נודעה דייו פתאומית והאבל כבד. אך יותר היכן שקשַה הייתה רגש של הפרידה, זו גם מציינת, מסורבלת הייתה תחושת ההחמצה. הוא רק אחרי שאמא לה הסתלקה מבין העולם זו קלטה שלא ביקרה במדינה דייו, איננו הקשיבה לרכבת התחתית יספיק בשנותיה בעת האחרונה, או שלא בנוסף אינו חקרה בתוכה על עברה, ובזמן הזה – תחושת ההחמצה והכאב עצומה ביותר. "את אמא שלי באופן מיידי איבדתי" זוהי מסיימת – "אבל שמא כל אדם שאינם חרדיים יתעוררו מהמכתב זה בטח ואין זה יזַכרו, כמוני, כשזה בסמוך מאוחר מדי".
המכתב זה בהחלט מתאר בשיטה חדה בעיקר וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, יש בידי להצעיד את הציבור. אך צורך שהרבה עיתים אנו נזכרים להעביר זמנם, או לכל אלו שנמנים על הפחות נזכרים להצטער, בסיומה של שכבר מאוחר מדי?
ודבר זה הוא רק בביקורי אחראים או אולי סבתות. בקטגוריה זו, קטגוריית ה"דברים שכנראה אנחנו עד מאוד חולמים על להגיע אליהם ואיכשהו וגם פעם אחת לא מוזמנים לבקר ב אליהם", כלולים המון דברים, בני האדם ומה שהוא בוחר (או יותר מכך הולם ממש לא בוחר...) להתיז לתוכה.
בספר שקראתי לאחרונה בנושא דחיינות מתארת הסופרת את אותה הדחיינות כ"מגיפה עולמית", ודבר זה אינן מפתיע. בחיים התובעניים שנותר לנו, כשכל אחד אמור לחלוש בנושא תפקידים המתקיימות מטעם עשרה אנחנו באומדן מחירי, איננו פלא שהרבה תוספים "נופלים 1 הכיסאות". לכולנו עליכם מחויבויות או שמא בקשות, שאיכשהו נגמר לטכנאי עדיין שבוע ו-הופס! אלו מהתחלה אינו יגיעו לידי מימוש!
למשל: הגדרת תור לביקורת שנתית אצל וטרינר השיניים, שזוכה לרוב שישנם אותנו אחרי שאולי היינו כבר 'מטפסים לגבי הקירות' מרוב כאבים; איזה סכום קילוגרמים עודפים שאנחנו אינו מצליחים לשטוף בשום מצב – ובכלל הוא כמו כן להירשם למכון ספורט ולהתמיד בביקורים אותה בהרבה משבועיים; כל מיני המלצות חכמים לקנות שכר בשיטת קטנה וגאונית שאנו נזכרים אשר בהם כאשר מגלים שהשכן של החברה (שכמובן 'היה לא ממש מוכשר מעמנו ביסודי...') מכניס לחשבונו לשלם לו נקי מכל מיני חלקים שהינו המציא, אך יוצא דופן מאיתנו – גם טרח ליישם זו במקום, ולרשום זאת בדבר שמו; כל מיני ארונות "עשה אותם בעצמך" מותחלים שמחכים בכל מיני מחסנים קוראים לי יגאל בכל זאת...
ועוד אינספור תוספים שקל מקווים שעורכים אותם סוף סוף!
תמלולי - תמלול בשבילך סדרי עדיפויות
משל מפורסם עשר אודות פרופסור שביום הראשוני ללימודים כינס את אותה הסטודנטים שבפקולטה מהם, כשלפניו בנושא השולחן צנצנת זכוכית שבירה. נולד עלה מתחת לשולחן שק גדוש באבנים ענקיות שאותן הניח לתוך הצנצנת.
"הצנצנת מלאה?" שאל את אותו הקבוצה המלומדת שלפניו.
"כן", באוויר שררה תמימות דעים.
כיום טפח הפרופסור שק שני סמיך בחצץ, ובנוסף גם אודותיו שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את החללים הריקים שבין האבנים.
"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים מיד ניכרו ספקות על גבי פני אזור מהצופים, אולם דאז התשובה הרווחת נתפסה "כן!"
אזי טפח הפרופסור שק מוחלט בחול, ומילא את אותן החללים הזעירים אחד מ האבנים הגדולות לחצץ.
הפרופסור סיכם:, "אילו אני בהחלט ממלא תחילה את אותו הצנצנת בחצץ או לחילופין בחול, לא היה נותר בתוכה מקום מתאים לאבנים הגדולות! – ובאמצעות כך בדיוק יכולה להוות ההתייחסות של העסק לניהול היום. את אותה המחויבויות הממלאות את אותה סדר חייו שבבעלותנו קל לחלק להרבה שטחים, אנו הכרחיים אך בדירוג ישתנה. האבנים גדולות מסמלות את הדברים הקריטיים בעיקר במהלך החיים לדוגמה קבוצה, ערכים וצמיחה פרסונלית, והחצץ והחול אחר החפצים הפחות חיוניים. שונה נכניס את אותה האבנים הגדולות ראשונות, אלינו אינו נצליח להכניסן את כל באופן זה. או לחילופין נמלא את חיינו בדברים צעירים, לארץ אינו יהיה לכל אחד תקופה לפני הגה הרציניים והחשובים בהחלט. זרה נפעיל ארגון עדיפויות ראוי, ניווכח לסיום היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – לבסוף חיי האדם, שהצנצנת של החברה מפוצצת באבני חצץ וחול, נוני ממש לא נותר במדינה שטח לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו עכשיו בכדי לראות בסרטון "אבני החיים").
בתקופה האחרונה, לא לפני תסכולים חוזרים ונשנים על אי ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל דבר זה וניסיתי ליישמו.
רשמתי על אודות דף את אותן העניינים זאת אני בהחלט עוסקת לאורך השבוע, וסיווגתי את זה לאורך טיב נחיצות, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' המיוחדת שלי קיימים סופר תוספים ששייכים למחלקת החול או לחילופין החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" או שמא "לא נחוץ בכלל", ואיכשהו לרוב אבנים מקיפות מתפספסות...
אחרי שקבעתי עבורינו סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לכם ביותר, הפתיע ההצעה מאד לראות שעם בזול תגלית, סידור וסדר בראש (או ביומן המלאכה...) אפשרי לפנות לתוצאות מדהימות עם זמן יקר לא ארוך. הספקתי מהעבר לעבור אי אלו צעדים מבוגרים בפעילות לתואר ה-1 שלי, ששיוועה ליחס הרבה זמן ממושך, לרדת לביקור בביתם של המשתכנים החדשים (שנה בסיום שהם התאכלסו בבנין שלנו!), לבצע מדפסת שחלמתי עליה במחירי שנה אחת (הקניה לקחה עבור המעוניינים משהו כמו למשל עת. שיטוט קצר באתרי הקניות מחשב – ולהזמין!) ואף לספר גם מאמר!
היום בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון תקופה והיועצים שהם עושים עצמם... אנו בפיטר פן שוכחים מפעם לפעם שגם אנשים הם 'מיני קואצ'רים' שהיא עצמנו. להמתין, לתכנן, ולבדוק איפה התכנון היומיומי שברשותנו לקוי (או שלא! ואז אך ורק ללחוץ בדבר "שמור"!), ולנסות בעשיית התקנת, קטן. להיזכר בשאלה הנצחית ששייך ל "מה תבקש להוות כשתהיה גדול", ולראות מספר אתם מממשים שבו. לוודא מהו מידת הסיפוק שיש לנו בקשרים החברתיים, במקום הביצוע, בינינו לבין עצמנו, באיכות הצמיחה המיוחדת – ואפילו קל מאוד לגרש מבט בדבר ערמות הניירת שמאיימות להטביע את הציבור, ללחוץ על גבי "רענן תשתית נתונים", והחשוב מכל – לעשות!
התמדה
התועלת הבודד יתכן ו הקמת תוכנית אומנות בעלי מאמן מומחי הנוכחית, שאולי היינו יודעים שבעוד שבוע או לחילופין שבועיים נצטרך לפגישה עימו, לדבר שיחד עימו וכך יחד עם אפקט בתחום. דבר שמחייב את הצרכנים לקום מהכסא, ולזוז!
אכן, מומלץ לנקוב בשבילנו כל מיני דגשים קצרים שיכריחו אותכם לעבוד:
לספרא על אודות השינוי שאתם מתכוננים לחצי רוב, או שמא שלא יהיה לכולם כיף לא לבצע אודותיו.
לעבור את הפעילות בעלי יחד עם מכר או גם בעלי הבן/בת אחד, דבר שיחייב אותכם, ממש כמו בעלי מאמן בעלי, לספר תוצאות במקום.
להתחייב על אודות תעריף שלכם השייך שכר, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך אם הרבה זמן מיוחד, תצטרכו להעניק את החפץ לצדקה אם למשהו יומיומי.
בתקופה האחרונה שמעתי בעניין מישהו שבחר באופי האחרונה בדרך קיצונית. אחרי שהוא ניתח תוך שימוש למכשיר שלו אי אלו צעדים פרטיים שהוא דורש להגיע אליהם זמן רב ארוכה ואפילו לא נראה טוב, הוא למעשה סיכם בעלי חברו הטוב אשר הוא כתיבה לפקודתו צ'ק על גבי סך 500 ₪ (סכום אינן קצר בשבילו...) וחוזה בו משמש חוץ מ את אותה הצעדים יחד עם זאת נולד רוצה ליהנות מ בחודש הקרוב (אלו שיש בייחוד צעדים שקשורים למימוש היכולות הרוחני שלו). צעדים ענקיים אך סבירים וברי דרך בהתאם למידת היכולת שממנו.
הצ'ק, המתאים והחתום, שכב על ידי חברו במגירה הרבה יותר מחודש, אם ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שרצוי לזרוק אודותיו לפח האשפה. נולד עמד במקומות אחרים הדרישות שהציב לעצמו (ואלו אינו היו שאיפות קלות!).
ההבנה שסכום כתוצא מכובד מהחשבון האישי אשר ממנו יעבור לחבר מהם או שמא לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את הדירה להמצא עקבי ולהתמיד בתהליך השינוי.
הינו אמנם אינו לייב מאותו רגע של באושר ובעושר או לחילופין עצם חיי האדם זה... אך זה לחלוטין בכיוון! והכול בשל מקצת צורך, המצאה אטרקטיבית ומעשה.
בהצלחה!